האות ג

טוראי

גולדשילד דוד נפל ב3.6.48

בן גיטל ויחזקאל, נולד ביום י' בשבט תרפ"ט (21.1.1929) בעיר חוסט, רוסיה הקרפטית. הוא התחנך בבית-ספר עברי דתי-לאומי ואחר-כך למד בגימנסיה עברית בקושיצה. בימי מלחמת-העולם השנייה נלקח עם הוריו ואחותו למחנה המוות אושוויץ, שם הושמדו הוריו והוא נלקח למחנות עבודת-כפייה. עם התקרבות הרוסים ברח והסתתר בעיר גרמנית נטושה. הוא התגייס לצבא האדום וערק ממנו על-מנת לחפש את אחותו ושרידי משפחתו. הוא נדד דרך גבולות וארצות וכמה פעמים נעצר על "גניבת גבול", שוחרר והמשיך בנדודיו. הוא הצליח להגיע לעיר-הולדתו ומשלא מצא שריד למשפחתו ולרכושה יצא לנדודיו במחנות העקורים. באינסברוק (אוסטריה) נפגש עם אחותו. דויד הצטרף ל"עליית- הנוער" ועלה ארצה באביב 1946. דודו, תושב חיפה, הכניסהו לבית-הספר החקלאי במקווה ישראל, בו למד שמונה חודשים והצטיין בלימודיו ובהתנהגותו אך מתוך געגועים לחמימות משפחתית חזר אל בית דודו בחיפה, התחיל ללמוד מכונאות רכב במוסך וגם שם הצליח והתחבב על חבריו. עליזותו הטבעית השרתה רוח טובה סביבו ובלהות עברו רב-הסבל במשטר הנאצי כאילו נמחו כליל מנפשו. כפי שסיפר לחבריו, החליט לא פעם במחנות-הכפייה לגשת לגדר-התיל המחושמלת ולשים קץ לחייו, אך חזקה עליו מצוות אביו בימיו האחרונים: "דויד, התחזק, כי עליך לחיות, אם לא למענך הרי לזכר משפחתך!" דויד הצטרף להסתדרות "הפועל המזרחי" ולאיגוד-הספורט הדתי "אליצור".

כחבר ה"הגנה" עוד ממקווה ישראל התייצב בחורף תש"ח לשירותי שמירה בעיר. אחר-כך עזב את מקום עבודתו והתגייס לשירות מלא בחטיבת "כרמלי" בפלוגה דתית. הוא השתתף בקרבות בחיפה ובסביבה, בשחרור העיר, בכיבוש עכו ובפעולות שונות בגליל המערבי ובעמק יזרעאל. לאחר נקיעת רגל קיבל חופשה קצרה. ביום כ"ה באייר תש"ח (3.6.1948) חזר ליחידתו שבחזית ג'נין ושם נפגע בראשו מכדורו של צלף ונפל. דויד הובא למנוחת- עולמים בבית-הקברות הצבאי בעפולה. 

רב טוראי

גור אריה צבי נפל ב 16.7.48

בן גיטל ויחזקאל, נולד ביום י' בשבט תרפ"ט (21.1.1929) בעיר חוסט, רוסיה הקרפטית. הוא התחנך בבית-ספר עברי דתי-לאומי ואחר-כך למד בגימנסיה עברית בקושיצה. בימי מלחמת-העולם השנייה נלקח עם הוריו ואחותו למחנה המוות אושוויץ, שם הושמדו הוריו והוא נלקח למחנות עבודת-כפייה. עם התקרבות הרוסים ברח והסתתר בעיר גרמנית נטושה. הוא התגייס לצבא האדום וערק ממנו על-מנת לחפש את אחותו ושרידי משפחתו. הוא נדד דרך גבולות וארצות וכמה פעמים נעצר על "גניבת גבול", שוחרר והמשיך בנדודיו. הוא הצליח להגיע לעיר-הולדתו ומשלא מצא שריד למשפחתו ולרכושה יצא לנדודיו במחנות העקורים. באינסברוק (אוסטריה) נפגש עם אחותו. דויד הצטרף ל"עליית- הנוער" ועלה ארצה באביב 1946. דודו, תושב חיפה, הכניסהו לבית-הספר החקלאי במקווה ישראל, בו למד שמונה חודשים והצטיין בלימודיו ובהתנהגותו אך מתוך געגועים לחמימות משפחתית חזר אל בית דודו בחיפה, התחיל ללמוד מכונאות רכב במוסך וגם שם הצליח והתחבב על חבריו. עליזותו הטבעית השרתה רוח טובה סביבו ובלהות עברו רב-הסבל במשטר הנאצי כאילו נמחו כליל מנפשו. כפי שסיפר לחבריו, החליט לא פעם במחנות-הכפייה לגשת לגדר-התיל המחושמלת ולשים קץ לחייו, אך חזקה עליו מצוות אביו בימיו האחרונים: "דויד, התחזק, כי עליך לחיות, אם לא למענך הרי לזכר משפחתך!" דויד הצטרף להסתדרות "הפועל המזרחי" ולאיגוד-הספורט הדתי "אליצור".

כחבר ה"הגנה" עוד ממקווה ישראל התייצב בחורף תש"ח לשירותי שמירה בעיר. אחר-כך עזב את מקום עבודתו והתגייס לשירות מלא בחטיבת "כרמלי" בפלוגה דתית. הוא השתתף בקרבות בחיפה ובסביבה, בשחרור העיר, בכיבוש עכו ובפעולות שונות בגליל המערבי ובעמק יזרעאל. לאחר נקיעת רגל קיבל חופשה קצרה. ביום כ"ה באייר תש"ח (3.6.1948) חזר ליחידתו שבחזית ג'נין ושם נפגע בראשו מכדורו של צלף ונפל. דויד הובא למנוחת- עולמים בבית-הקברות הצבאי בעפולה.

טוראי

גיבלי משה נפל ב23.10.48

בן מרים וחיים, נולד ביום י"ז בטבת תרפ"ו (3.1.1926) בירושלים. הוא למד בבית-ספר עממי, השתלם גם בערבית ובצרפתית ובגיל צעיר החל לעבוד, כדי לעזור לבית הוריו המטופל בילדים קטנים.

בשנת 1943 התנדב לצבא הבריטי, שירת באלכסנדריה, טוברוק, בנגזי וטריפולי, ואחרי שחרורו חזר לעבודה ותמך בהוריו.

בחורף תש"ח שירת בשמירה בחיפה ובאפריל 1948 הצטרף לחטיבת "כרמלי" והשתתף בקרבות בעמק ובגליל. בקרב על ג'נין נפצע פצע קל ברגלו, נרפא וחזר לשירות. בביקוריו בבית היה מעודד את הוריו ומשתדל להפיג את דאגתם לו ולשתפם בהרגשת החובה כלפי ההזדמנות ההיסטורית הגדולה, הדורשת מכל אחד את הכל. בבית הוריו היתה שגורה בפיו מימרת העידוד: "בעזרת השם תהיה ידנו על העליונה, ואם לא עכשיו - אימתי?" משה נפל ביום כ' בתשרי תש"ט (23.10.1948) בקרב על משלט שייח'-עבד ליד מנרה, והובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בראש פינה.

טוראי

גלילי רובינשטין עמוס נפל ב1.1.48

בן יחיד לאמו בינה ולאביו יעקב - המורה העברי שבא מארץ- ישראל לתוניסיה בשנת 1926 בשליחות המוסדות הלאומיים ולפי הזמנת הפדרציה הציונית בתוניסיה כדי להורות ליהודי תוניסיה עברית ולארגן פעילות ציונית במקום.

עמוס נולד ביום ד' באדר א' תרפ"ז (5.2.1927) בתוניס. הוא ספג בבית המורה העברי ערכים של אהבת מולדת, מסירות, הקרבה, נכונות לעזור לזולת ואהבת בריות. ילדותו בתוניס במסגרת שליחותו של אביו היתה מאושרת והוא היה מוקף אהבה של הורים, תלמידים וידידים. אולם אושר זה לא נמשך זמן רב. בשנת 1929 בהיותו בן שנתיים, עם סיום שליחותו בתוניס נשלח אביו לבגדד אשר בעירק שנודעה ביחסה האנטישמי.

העבודה הציונית בבגדד התנהלה בהסתר, במחתרת, מאחורי חלונות מוגפים. עמוס הקטן חש בתמורה שחלה בחיי הוריו. לא אחת סבל ממכות וחבלות מהשבאב, וכל זאת על היותו בן למורה עברי מארץ-ישראל שבא להפיץ את השפה העברית ועסק בפעולה ציונית.

כתוצאה מהמצב הקשה נאלצו הוריו באחד מלילות האביב לקחת את עמוס הקטן, לחצות את נהר החידקל בדרך לסוריה, ולאחר מכן לחצות את הגבול ולהגיע לביתם החדש בבנימינה, בה מונה אביו למנהל בית-הספר.

מרבית שנות חייו עברו עליו בשכונת בורוכוב בגבעתיים, שם השתקעו הוריו. הוא למד בבית-הספר בשכונה ובגימנסיה "אוהל שם" ברמת-גן, שם נתגלתה נטייתו המיוחדת לפיסיקה ולמתמטיקה. אחרי קבלת תעודת הבגרות יצא עם חבריו מ"הנוער העובד" שבשכונה להכשרה חקלאית בקיבוץ מעוז-חיים ובכפר סולד ומשם להתיישבות בקיבוץ בארות ליד גדרה.

חובב עבודה היה מנעוריו ובכל אשר עשה הצליח, עד כי חבריו כינוהו בתואר "בעל שתי ידיים ימניות".

חבר ה"הגנה" מגיל רך, עבר קורסים למחסנאות, סיור, חומרי נפץ וכל סוגי הנשק. בקיבוץ בארות (כיום בארי) היה האחראי לביטחון ומחסנאי של הנשק. לימים החליט ללמוד הנדסה ובניין בטכניון והגיע לשנה השנייה של לימודיו. לפרנסתו עבד בימי הפנאי כפועל בניין, טפסן מסוג א', ונתחבב גם על חבריו לעבודה.

היה סגן מפקד הפלוגה של קבוצת ה"הגנה" של הטכניון, השתתף בהגנה על שכונת הסלוניקאים בחיפה ועבר הכשרה צבאית-קרבית בעמק יזרעאל, בעמק הירדן ועוד.

אחרי הטבח בבתי-הזיקוק נשלח מטעם ה"הגנה" לפעולת נקם בבלאד א-שייח' (כיום: תל- חנן) וחוואסה. היה בין שלושת הראשונים שפרצו לכפר המרצחים. לאחר סיום הפעולה, בדרך חזרה לבסיס נפצע עמוס קשה ברגלו, הובא לבית-החולים בחיפה, נשא את מכאוביו בדומיה ובהרגשת סיפוק ("לא לשווא נפצעתי"). דאגתו היחידה היתה שלא יוודע הדבר להוריו, על-מנת למנוע מהם צער. אחרי עשר שעות מת מפצעיו, ביום י"ט בטבת תש"ח (1.1.1948), נקבר בנחלת יצחק.

במלאת עשרים שנה לנופלו הוציא אביו יעקב גלילי ז"ל ספר לזכרו "חיי עמוס"

טוראי

גרובר אדוארד נפל ב23.1048

בן הלינה ודויד, נולד ביום ט"ז בסיוון תרפ"ה (8.6.1925) בעיר ז'שוב, ליד לבוב, פולין. בפרוץ מלחמת-העולם השנייה נכלא עם שאר היהודים בגיטו. חמק משם והצליח לעבור בהיחבא את כל תקופות האימים, כשהוא עובד על-פי רוב, במסווה פולני, אצל איכרים בכפרים שונים. מיד עם השחרור הצטרף לקבוצה של "הנוער הציוני" והעפיל לארץ, דרך קפריסין, עם אישתו וילדתו בשנת 1948. הוא השתכן בטבעון ועבד בעבודות שונות במרץ חלוצי. ילדתו מתה עליו.

אחרי התגייסותו לצה"ל לחטיבת "כרמלי", התאמן בחיפה ובמחנה ג'למה ובחודש ספטמבר 1948 הועבר לגליל. אדוארד נפל בקרב ליד מנרה ביום כ' בתשרי תש"ט (23.10.1948) ונקבר במנרה. השאיר אישה, קלרה.

ביום י"ט באב תש"י (2.8.1950) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי

טוראי

גרוגר סעדיה נפל ב23.10.48

בן חיה-אסתר ויעקב, נולד ביום ז' בניסן תרפ"ט (17.4.1929) בווילנה, פולין. בשנת 1936, בהיותו בן שבע, עלה עם הוריו לארץ וגדל בכפר סבא. משסיים את בית-הספר העממי במושבה למד שנתיים בתל-אביב בבית-הספר המקצועי על שם מכס פיין. השתלם במלאכת המסגרות וחזר לכפר סבא ושם עסק במקצועו. לפני שירותו בצבא היה נוטר בקרית שמואל.

כאשר גויס לצה"ל לחטיבת "כרמלי" נלחם בחזית הגליל העליון, וביום כ' בתשרי תש"ט (23.10.1948) נפל בקרב ליד מנרה. סעדיה הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בראש פינה

טוראי

גרינהויז אבינועם נפל ב21.3.48

בן רחל-לאה ואברהם, נולד ביום ט' באלול תרצ"א (22.8.1931) בחיפה. הוא למד בבית-החינוך לילדי העובדים בחיפה ואחרי שסיים שם את חוק לימודיו, יצא לחיי עבודה. הוא נעשה מסגר ומצא את סיפוקו במלאכתו זו. אבינועם היה חבר נלהב ב"התנועה המאוחדת", ובהיותו בן 15 הצטרף ל"הגנה" והשתתף בכמה פעולות בראשית מלחמת-העצמאות - ביניהן פעולת-העונשין הראשונה נגד הכפר הערבי עין ע'זאל, שהפריע לתנועה בכביש תל- אביב-חיפה. פעם אסרוהו הבריטים בשעת חיפוש בעמדתו, אך כעבור יום שוחרר מבית-כלאו.

ביום י' באדר ב' תש"ח (21.3.1948), כשיצא לפעולתו האחרונה כלוחם בחטיבת "כרמלי" - פיצוץ בית בעיר התחתית של חיפה - בתוך חוליית פורצים בת ארבעה אנשים, נפגע. הוא אמר לחבריו שימשיכו בפעולה והוא יחזור בכוחות עצמו, אך לא עצר כוח והועבר לבית-החולים רוטשילד. שם ביקש בכל לשון של בקשה שלא להודיע להוריו על פציעתו. חמש שעות התענה ומת. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בחיפה. 

סרן

גרשוני נתן נפל ב23.10.48

בן רחל וזליג, נולד ביום ד' בשבט תרע"ח (17.1.1918) בטבריה, בן למשפחת אנשי-אדמה מבני העלייה השנייה. משסיים את בית- הספר העממי בטבריה השתלם כמכונאי ועבד במוסך ובו בזמן הירבה גם לקרוא וללמוד והיה בין מארגני ה"הגנה" בטבריה. בתום ארבע שנות עבודתו במוסך נתקבל כהגאי בסירת המנוע של המשטרה האנגלית בכנרת. בשירות זה עשה כשנתיים, אך פרש ממנו עם גבור המאורעות בשנות תרצ"ו-תרצ"ט. במאורעות אלה נתמנה אחראי להגנת הכנרת וטבריה. כל ימיו שאף לקנות דעת, ולאחר שעבר מטעם ה"הגנה", לפי בקשתו, לירושלים - למד באוניברסיטה העברית כתלמיד שלא מן-המניין. היה לומד בימים ושומר בלילות.

עם פרוץ מלחמת-העולם השנייה התגייס לצבא הבריטי ועלה לדרגת קצין. נתן יצא עם ראשוני החיילים היהודיים לאירופה, השתתף בקרבות נגד הגרמנים ונפל בשבי. כל ארבע שנות שביו הירבה לקרוא וללמוד. עם תום המלחמה שוחרר משביו ונשלח לנופש קצר באנגליה. שם התקשר עם בתו של רופא יהודי-אנגלי נודע, הד"ר ויגודר, ושניהם באו ארצה בתחילת שנת 1946. עם שובו לארץ החל מיד ללמוד בטכניון העברי בחיפה וטרם הספיק לסיים את חוק לימודיו נקרא שוב לדגל עם פרוץ מלחמת-העצמאות ושירת בחטיבת "כרמלי". השתתף בפיקוד על הגנת חיפה ובקרבות על משמר העמק, טנטורה, ג'נין, צמח, משמר הירדן ועוד. היה אדם רציני, מכונס בתוך עצמו וחביב על כל פקודיו ומיודעיו.

הוא נפל במשלט שייח'-עבד ליד מנרה ביום כ' בתשרי תש"ט (23.10.1948).

משלט שייח'-עבד הוחזק על-ידי כוחותינו. ב-22.10.1948 במהלך ההפוגה השנייה, תקפו כוחות קאוקג'י את המשלט במפתיע והוא נפל בידיהם. באותו יום תקפה פלוגת משוריינים של חטיבת "כרמלי" בניסיון לכבוש את המשלט מחדש, אך ללא הצלחה. למחרת נערכה התקפה נוספת, אך גם הפעם ללא הצלחה. נתן הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בראש פינה. הניח אחריו אישה וילד