האות מ

טוראי

מאינטאו, זאב (ולטר) נפל ב16.4.48

בנם-יחידם של אלזה וצבי, נולד ביום י"ד בחשוון תרפ"ט (28.10.1928) בעיר נירנברג, גרמניה. בשנת 1933 עלה עם הוריו ארצה והוא בן 11. זאב היכה שורשים עמוקים בחיי-הארץ, למד בבית-הספר התיכון "חוגים" בחיפה, ואת מקצועו - מסגרות - רכש לו בבית-הספר על שם טיץ. בשנת 1944 הצטרף ל"הגנה", ובשנים 1946-1947 שירת בנוטרות.

בפרוץ מלחמת-העצמאות התגייס לצבא ושירת בחטיבת "כרמלי" בחיפה, בכפר החורש, בחניתה ושוב בחיפה. היה ישר-דרך ונעים- הליכות. בחביבותו ובנכונותו לעזרה התבלט בין כל אנשי המחלקה. הוא התנדב לכל משימה מסוכנת ותפקידו - אלונקאי - היה לפי רוחו. היה "בן-הזקונים של המחלקה". טל-הילדות שנשתמר בו הרעיף רעננות על כל חבריו בכל שעה קשה.

בנסותו להציל חברים-לקרב בעמדה קדמית ליד רמת יוחנן, בכיבוש כפר אושה, נפגע ונפל ביום ז' בניסן תש"ח (16.4.1948). הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בחיפה. 

סגון

מוזס, נוח נפל ב16.4.48

בן עדינה ויצחק-חיים, נולד ביום י"ד בתשרי תרפ"ו (2.10.1925) בחיפה ורכש את השכלתו בבית-הספר הריאלי. בגיל רך הצטרף לתנועת "הצופים" והיה בה מדריך. עם חבריו לתנועה הירבה לצאת למחנות ולטיולים והיה כותב שירים על חוויותיו בתקופת- נעורים זו. בהיותו בן 17 סיים קורס מ"כים ב"הגנה" והועמד בראש החג"ם של בית-הספר הריאלי. בשנת 1946 הוסמך כמפקד מחלקה, השתתף בקורסים גבוהים ובפעולות ה"הגנה". רעיון חייו היה להכשיר הכשרה גופנית את הנוער העברי ולעשותו מסוגל להחזיק בנשק. עם סיום לימודיו בשנת 1947 נסע לאנגליה להשתלם בבית-ספר גבוה לחינוך גופני. בשעות הפנאי הורה עברית לנוער היהודי בגלזגו והיה מרצה שם על ארץ-ישראל.

בפרוץ מלחמת-העצמאות הריץ מכתבים לארץ, בהביעו את רצונו לחזור מיד וללכת לחזית. בשומעו על נפילת מחלקת ה"ל"ה", שחשה לעזרת גוש עציון, כתב לאביו: "מוכן אני לקחת את מקומו של כל אחד מהם". בסוף מרס 1948 פקעה סבלנותו ולא רצה לחכות עוד לצו המוסדות. ביום 11.4.1948 חזר ארצה בטיסה. בבואו תבע לשחררו מכל הדרכה ולשתפו בחזית: "לא אוכל עתה לשבת בחיבוק ידיים. מקומי כיום בין מדריכי וחניכי, בטוב וברע". נוח התגייס לחטיבת "כרמלי", לחם ברמת יוחנן ונפל שם בקרבות עם הדרוזים ביום ז' בניסן תש"ח (16.4.1948), חמישה ימים לאחר שובו לארץ. הובא למנוחת-עולמים בבית- הקברות הצבאי בחיפה. לאחר נופלו הועלה לדרגת סגן. 

 רב טוראי 

מורפורגו, אוריאל (אורי) נפל ב21.4.48

בן אמיליה וחיים (רצנו), נולד ביום כ"ב בניסן תרפ"ג (8.4.1923) בעיר פאדובה, איטליה. נצר למשפחה עתיקה וידועה באיטליה, אשר שומרת על שושלת יוחסין החל בשנת 1585, ונטלה חלק חשוב בחיי התרבות והמדע באיטליה. ביוזמתו וביוזמת משפחתו עלה לארץ-ישראל בחודש ינואר 1940 בעודו נער ובא ללמוד במקווה ישראל. עם סיימו את לימודיו המשיך ללמוד ולעבוד בתחנת- הניסיונות ברחובות, ולבסוף היה לעוזר מדעי ומדריך לילדים בטבע ב"בית גורדון" שבדגניה. כמו-כן למד בסמינר למורים של תנועת הקיבוצים.

בפרוץ מלחמת-העולם השנייה ניסה להתגייס על אף גילו הצעיר ולשם-כך "תיקן" את תעודותיו ואף נענש על כך והושם במעצר על-ידי הבריטים. בתיווכה הנמרץ של הנרייטה סולד שוחרר ורק בשנת 1944 הצליח להתגייס לחי"ל (הבריגדה היהודית). לפני גיוסו השאיר אצל ידיד בארץ מעטפה סגורה, בציון "לפתוח רק אם אמות", ובה דברים נעלים של פרידה ותנחומים ("אני מאושר להגיש את חיי לאמא-מולדת, אני גאה להקריבם לה ואינני יודע כיצד להודות לגורל על שנתן לי הזדמנות מכובדת זאת"). זוהי דוגמה קטנה מהמכתב, שכולו מלא הגיגים נעלים של פטריוט ישראלי בלב ונפש. אוריאל שירת בבריגדה באיטליה ובארצות השפלה, הגיע לדרגת לנס-קורפורל (טר"ש) וזכה לציוני שבח בתעודת השחרור שקיבל ביוני 1946. את התעודה הזאת ואת שאר תעודותיו מסר לפליט, כדי שזה יעלה ארצה בשמו והוא נשאר עוד באירופה עד אפריל 1947 ועזר בהעפלת שארית הפליטה. משחזר ארצה התחיל ללמוד בטכניון והיה פעיל ב"הגנה".

בחודש ינואר 1948 הפסיק את לימודיו והתגייס, סיים קורס מ"כים ונתמנה למפקד כיתה בחטיבת "כרמלי". הוא הצטיין בפעולות, גילה בהן אומץ, מסירות ושיקול-דעת וזכה לשבח בפקודת-יום של גדודו. אוריאל נפצע בפעולה בנוסעו במשוריין בוואדי-ניסנאס בחיפה. על אף התנגדות הרופאים חזר מחופשת-ההבראה לפני החלמתו והצטרף למתכוננים לקרבות לשחרור חיפה. נפל בקרב על בית הנג'אדה בוואדי-רושמיה ביום י' בניסן תש"ח (21.4.1948). הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בחיפה. אחיו מרדכי נפל כארבעה חודשים אחריו ליד קבוצת שדה אליהו. 

טוראי

מזרחי, ישראל נפל ב 10.7.48

בן יעל ורחמים, נולד ביום א' באדר תרפ"ב (1.3.1922) בעיר ארביל, עיראק. בהיותו בן שנתיים עלה עם משפחתו לארץ. ישראל גדל בתל-אביב, למד בבית-ספר יסודי וכאשר סיים את לימודיו יצא לעבוד. שלוש שנים עבד כמכונאי ב"המעביר" (קודמתה של חברת "דן") בתל-אביב, ואחר-כך עבר לעבוד בחברה פרטית, ולבסוף עמד ברשות עצמו. הוא התמחה במלאכת הנפחות.

מגיל 18 היה חבר ה"הגנה" בתל-אביב ושירת בה שמונה שנים רצופות עד התגייסותו לחטיבת "כרמלי" במלחמת-העצמאות, למחרת יום הכרזת המדינה. ישראל השתתף בקרב על ג'נין ובהגנה על הגליל העליון. בעת קרבות "עשרת הימים" שלאחר ההפוגה הראשונה, נערך מבצע "ברוש" במטרה לחסל את ראש הגשר הסורי באזור משמר הירדן. הסורים תקפו נגד בעוצמה רבה וניסו לפרוץ לעבר מחניים. קרבות עזים ניטשו על משלט ח'רבת ירדה. שעבר מספר פעמים מיד ליד. בקרב זה נפל, ביום ט' בתמוז תש"ח (16.7.1948). הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בראש פינה. 

טוראי

מזרחי מיכאל נפל ב29.4.48

בן לבנה ויהושע, נולד ביום ט"ו באב תרפ"ז (13.8.1927) בחיפה. אחרי שסיים את בית-הספר "נצח ישראל" עזר לאביו בחנותו. מיכאל היה מהפעילים והמדריכים בקורסים לשחייה וכדורגל ב"הפועל", וגם השתתף בתחרויות איגרוף בחיפה. הוא שאף למלא תפקיד אחראי בחייו. בסוף חורף 1948 התגייס עם אחיו לשירות ב"הגנה", בחטיבת "כרמלי".

מיכאל השתתף בקרבות לשחרור חיפה ותוך כדי רדיפה אחרי הערבים הנסוגים ברחוב סטנטון נפצע, ביום 23.4.1948. הועבר לבית-חולים ושבוע ימים נאבק עם המוות. ביום כ' בניסן תש"ח (29.4.1948) נפטר מפצעיו. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בחיפה. 

טוראי

מלמד אליעזר נפל ב 23.10.48

בן חנה וחיים, נולד בשנת 1926 בעיר רובנה, פולין. בשנת 1936, בהיותו בן 10, עלה עם הוריו ארצה. אליעזר סיים את חוק לימודיו בבית-הספר היסודי בחיפה אך נאלץ לעבוד כדי לעזור להוריו במצבם הכלכלי הדחוק ולהשלים את השכלתו בשיעורי-ערב. הוא התמחה במסגרות. מילדותו היה חבר "השומר הצעיר" ושאף לצאת עם חבריו להכשרה ולקיבוץ. כאשר עמדה לפניו הברירה, לעזור להוריו הנתונים במצוקה או לצאת עם חבריו להגשים את שאיפתו, בחר אחרי התלבטויות קשות בדרך הראשונה בתקווה כי המצב בבית יוטב ואז יצטרף אל חבריו אשר עלו להתיישבות ביחיעם.

אליעזר היה חבר ה"הגנה" מתקופת היותו בתנועת-הנוער, ומראשית מלחמת-העצמאות שירת בחטיבת "כרמלי" והשתתף בליווי שיירות. הוא השתתף בקרב משמר העמק, בפריצת הדרך לקיבוץ יחיעם הנצור ובהגנה על רמת יוחנן (הקרב אשר בו כבר אמרו המגינים להשאיר לעצמם את הכדור האחרון כדי שלא ליפול בידי הדרוזים המסתערים עליהם כשסכיניהם בין שיניהם). בכיבוש חיפה נפצע ונשלח לבית-החולים הצבאי בבית אורן, אך עוד לפני שהחלים ובעודו צולע יצא לפעולות כיבוש עכו. לאחר-מכן שירת בגליל העליון ונפל בגיזרת מנרה. משלט שייח'-עבד שליד מנרה הוחזק על-ידי כוחותינו. ב-22.10.1948 במהלך ההפוגה השנייה, תקפו כוחות קאוקג'י את המשלט במפתיע והוא נפל בידיהם. באותו יום תקפה פלוגת משוריינים של חטיבת "כרמלי" בניסיון לכבוש את המשלט מחדש, אך ללא הצלחה. למחרת נערכה התקפה נוספת, אך גם הפעם ללא הצלחה. בקרב זה נפל, ביום כ' בתשרי תש"ט (23.10.1948) בשעה שאמר להגיש עזרה לחבר פצוע. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בראש פינה. 

טוראי

מנסור משה נפל ב10.7.48

בן מרים ודויד, נולד בשנת 1927 בחיפה. לאחר שסיים בית-ספר יסודי עבד בבית-החרושת לזכוכית "פניציה". היה פעיל ב"נוער העובד", בפלוגות "הפועל" חיפה וב"הגנה" וזמן-מה שירת באחד הגדודים בחטיבת ,כרמלי" והשתתף בפעולותיו ובקרבותיו. נפל בקרב בעת מבצע "ברוש" לחיסול ראש-הגשר הסורי באזור משמר הירדן, ביום ג' בתמוז תש"ח (10.7.1948). משערים שהוא בין הטמונים בקבר-אחים שבבית-הקברות הצבאי בראש פינה. 

טוראי

מרקוביץ מנחם גרשון נפל ב16.4.48

בן נעמי ונפתלי, נולד ביום י"ז בתמוז תרפ"ז (17.7.1927) בעיר גיסן, גרמניה. ב-24.7.1934 בהיותו בן שבע, עלה ארצה עם הוריו. בחיפה סיים את בית-הספר היסודי הדתי "נצח ישראל". כדי לעזור להוריו בפרנסתם נאלץ לרכוש לעצמו מקצוע - מכונאות - מיד לאחר סיימו את בית-הספר היסודי. אך המשיך ללמוד בבית-ספר ערב "עתיד". מילדותו בגרמניה טעם טעמה של התעללות נערי- הנאצים: "צרות צרורות סבלתי בה מימי ילדותי עד עוזבי אותה", כתב בחיבור-הגמר שלו על ארץ-מוצאו, אך נראה היה כי בארץ מצא שילומים לסבל-הילדות. היה חבר בהסתדרות הצופים הדתיים. בהיותו בן 14 הצטרף לגדנ"ע. כאשר החל לעבוד בחברת "עוגן" שבנמל חיפה, נתגלתה בו נטייה לספנות ורצה להצטרף לצי הסוחר, אך הוריו התנגדו לכך והוא ויתר על רצונו זה. מנחם- גרשון עמד בבחינת-הבגרות הלונדונית והכין את עצמו לכניסה לטכניון בחיפה כדי להשתלם בהנדסת-מכונות, אולם נאלץ להפסיק את לימודיו עם פרוץ מלחמת-העצמאות.

עם גיוסו לצבא הוצב באחד מגדודי חטיבת "כרמלי". היה בשמירה בעמדות בחיפה ובסביבתה ועסק בחבלה ובפעולות אחרות נגד הכנופיות הערביות. הוא השתתף בכל האימונים ובפעולות ה"הגנה" השונות והצטיין בהן והיה בין הלוחמים על משמר העמק נגד "צבא ההצלה" של קאוקג'י. בקרב על רמת יוחנן, עם כיבוש כפר אושה מידי הדרוזים והערבים, נורה מן המארב ונפל, ביום ז' בניסן תש"ח (16.4.1948). בשעת נופלו ציווה לחבריו לקרב: "המשיכו להגן!" בן עשרים ואחת שנה היה בנופלו. הובא למנוחת-עולמים בבית- הקברות הצבאי בחיפה.