האות פ

טוראי

פולק, אברהם (אלפרד, פרדי) נפל ב10.7.48

בן רבקה ויוסף, נולד ביום ט"ז בכסלו תר"ף (8.12.1919) ברומניה, ובה סיים בית-ספר תיכון. אברהם עלה לארץ בשנת 1941 ורצה להצטרף ללוחמים בנאצים.

אברהם התגייס לצבא הבריטי, צורף לבריגדה היהודית ולחם באיטליה. עם השחרור חזר לארץ. בפרוץ מלחמת-העצמאות התנדב לצבא, שירת בחטיבת "כרמלי", השתתף כחבלן בקרב על חיפה ובכיבושה. לאחר שסיים קורס רגמים והשתתף בכיבוש עכו, בקרב על ג'נין ובקרבות בסביבת משמר הירדן. נפל בקרב ביום ג' בתמוז תש"ח (10.7.1948) בעת מבצע "ברוש" לחיסול ראש-הגשר הסורי באזור משמר הירדן. מקום קבורתו לא נודע. מצבה לזכרו הוקמה בבית-הקברות הצבאי בהר-הרצל בירושלים.

ביוני 2005, במסגרת חקירת היחידה לאיתור נעדרים בצה"ל נמצא כי אברהם קבור בקבר אחים יחד עם דויד אביגדור ואברהם לוי בבית-העלמין הצבאי בראש-פינה, בקבר המשוייך לחללי גבעה 243.  

 טוראי

פלדבלום דוד נפל ב16.4.48

בן חנה וחיים, נולד ביום ז' בכסלו תרפ"ב (8.12.1921) בעיר לודז', פולין. הוא חונך ברוח היהדות המסורתית ועם זאת למד בבית- ספר תיכון וסיים שש כיתות עד עלות המשפחה לארץ-ישראל. בראשונה עלתה המשפחה לארץ בשנת 1925 ודויד עודנו ילד רך, עזבוה וחזרו אליה בפעם השנייה ב-13.9.1936. סיים את הקורסים המקצועיים בשיעורי-הערב שליד הטכניון העברי בחיפה והצטיין בהם. מצעירותו היה חבר ה"הגנה" והשתתף בקורס קשר של החי"ש בחיפה. בשנות מלחמת-העולם עבד בסדנה של הצבא הבריטי כחרט מומחה. על אף הקשיים המרובים שעמדו בדרכו השתתף בקביעות בשיעורים ובאימונים של פלוגתו ב"הגנה" בימי חול ושבתות. לא אחת היה צפוי לפיטורין מעבודתו משום שנעדר ימים רבים מהעבודה בהיותו באימוני-שדה או בקורסים. באביב 1947, כשנקרא החי"ש להיחלץ לעבודות ביצורים בגליל, היה גם דויד בין המתנדבים ויצא לחודש ימים. לא חשש ולא דאג למקום עבודתו. תשובתו היתה אחת: "הגנת המולדת קודמת לכל".

משהחלו המהומות בחיפה בעקבות החלטת עצרת האו"ם על חלוקת הארץ לשתי מדינות והחי"ש עמד בפרץ והחזיק בעמדות הקיצוניות והמסוכנות ביותר, היה דויד בין המגינים האמיצים ביותר. בלי אומר ודברים, בשקט מוחלט ובצנעה, יצא לכל תפקיד שהוטל עליו. הכיתה שלו היתה מן הידועות בכל הפלוגה, שצורפה אחר-כך לחטיבת "כרמלי". לא אחת היתה פלוגה זו בסכנה חמורה ביותר בהיותה בעמדות ברחובות סטנטון, נצרת ועירק בחיפה ונותקה כליל מבסיסה, בתוך ים גועש ועויין של ערבים מרצחים. גם בפעולות- התקפה נועזות נבחר להשתתף משום שמפקדיו ידעו להעריך את נכונותו ומסירותו וידעו שהוא חייל למופת שאפשר לבטוח בו בכל עת, ובעתות סכנה לא יכזיב. דויד השתתף בהתקפה על ואדי רושמיה, בפיצוץ בתים שמהם הותקפה התחבורה העברית, בהתקפה על הראדאר ובהתקפת-פתע על ערבים שלבשו תלבושת חיילים בריטיים ובעוד פעולות-פשיטה נועזות רבות. בחודש ינואר 1948 יצא עם פלוגתו לכפר החורש וחניתה. כעבור חודשיים חזר לחיפה והמשיך בתפקידי שמירה והתקפה והגנת העיר מפני הפורעים הערביים. דויד היה נחבא אל הכלים. מעולם לא הרים את קולו יתר על המידה ולא קפץ בראש. היה מתון ושקט במעשיו, שכילכלם בתבונה. את כל זמנו הפנוי, בין קרב לקרב, היה מקדיש לקריאה. היה חדור רגש אחריות ולא ידע פחד מהו. לפעולה המסוכנת ביותר היה יוצא כשבת-צחוק על שפתיו. הוא לא אהב להתפאר בפעולותיו הנועזות והמסוכנות, שהיו לו כדבר המובן מאליו. מעולם לא סיפר להוריו היכן היה ובאלו פעולות השתתף. תשובתו היתה תמיד: אל דאגה, איני נמצא בסכנה!

בתחילת חודש אפריל, כאשר צבא קאוקג'י תקף את משמר העמק, יצא עם פלוגתו לעזרה והשתתף בכיבוש הכפר הערבי אבו-זוריק. הוא סירב לקחת חלק בביזת הכפר, באומרו: "המלחמה פוגעת תמיד במישהו - כעת בערבים הללו, ומחר אולי גם בנו. לא אסחב מכאן מאומה". בשחר יום ז' בניסן תש"ח (16.4.1948), בעודו יגע מקרבות משמר העמק, נזעקה פלוגתו לבלום את התקפתם הסוערת והרת-הסכנות של הדרוזים על רמת יוחנן. הוא השתתף בכיבוש הכפרים אושה וקסייר, בהם התבססו הדרוזים. משהחלה ההתקפה הנגדית של המוני הדרוזים היה במרכז כפר אושה ליד המפקדה. בראותו כי הלוחם ליד מכונת-הירייה מתבוסס בדמו רץ למלא את מקומו ואז פגע כדור "שפנדאו" בראשו והוא נפל חלל. גופתו נשארה בשדה ורק לאחר נסיגת האויב הובא למנוחת-עולמים בבית- הקברות בכפר אתא. 

 טוראי

  פלוטניצקי מאיר נפל ב12.1.48

בן שרה וזאב, נולד בשנת 1931 בעיר פרוז'אני, פולין. בשנת 1936 עלו הוריו ארצה והשתקעו בחיפה, בה למד בבית-ספר יסודי, וגם התחנך במוסד-הילדים "עלומים" בהרצליה ובכפר סבא. בסיימו את חוק לימודיו בבית-הספר, התקבל כמתלמד למוסך "חבר" בחיפה. היה חבר "הנוער העובד", ומשחרותו - בגדנ"ע. כן היה מחברי הימייה של "הפועל" והנהלת "תל עמל".

עם פרוץ מלחמת-העצמאות בעקבות החלטת עצרת האו"ם על חלוקת הארץ, צורף לחטיבת "כרמלי". ביום א' בשבט תש"ח (12.1.1948) נשלח לתלות שלט-ביטחון על גשר רושמיה אשר בחיפה, שם השיגו כדור מרצחים ולפני שהוגשה לו עזרה בבית- החולים, מת. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בחיפה. בנופלו טרם מלאו לו 17 שנים.

 

רב טוראי
פלפל, יעקב (יענק'לה) נפל ב16.4.48

בן מרים ומשה, נולד ביום ט' באדר ב' תרפ"ד (15.3.1924) בצפת. בילדותו היה חלש וחולני ואחר-כך גדל והיה לבחור חסון וחזק. תחילה למד בבית-ספר יסודי ואחר-כך עבד כנהג בחיפה. היה חבר ה"הגנה" והשתמש בקשריו עם אנשי הצבא הבריטי, שעבד אצלם כנהג, כדי להשיג נשק ל"הגנה".

בראשיתה של מלחמת-העצמאות התייצב לשירות ושירת בחטיבת "כרמלי". הוא השתתף בקרבות בדלית-אל-כרמל, בוואדי רושמיה, בפיצוץ גשרים בגליל ובקרבות רבים אחרים. סיים קורס מ"כים בבית אורן ולפעולה הראשונה בדרגתו החדשה יצא להגנת רמת יוחנן בפני הכנופיות הערביות ובעלי-בריתן הדרוזים. ב"ברן" שבידו קצר באויב וכשנשתתק הכלי והוא ניסה להפעילו מחדש, נפגע מכדור אויב במצחו ונפל, ביום ז' בניסן תש"ח (16.4.1948). הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בחיפה. 

 טוראי

פנונו יצחק נפל ב17.5.48

בן בתיה ואליהו, נולד בשנת 1930 בביירות, בירת לבנון ובאותה שנה עלתה המשפחה לארץ והשתקעה בחיפה. יצחק למד בבית- הספר "נצח ישראל" ונתחבב על המורים. בגיל 14 החל לעבוד כשוליה ואחר-כך כמכונאי במשרה קבועה במוסך קואופרטיב האוטובוסים "חבר" (שהצטרף אחר-כך לקואופרטיב "אגד") והיה חבר בהסתדרות "הנוער העובד". בחלק משכרו תמך במשפחה. משבוטלה העבודה השכירה בקואופרטיב פוטר גם הוא, אך לא התייאש, לקח הלוואה ובצירוף חסכונותיו רכש לו מכונית ועבד כנהג פרטי. יצחק היה חבר ה"הגנה" מנעוריו והקדיש לה הרבה מזמנו.

עם פרוץ מלחמת-העצמאות בעקבות החלטת עצרת האו"ם על חלוקת הארץ לשתי מדינות, מכר את מכוניתו ופרע את חוב ההלוואה. הוא התייצב לשירות בשמירה ובהגנה ולמחיתו עבד בחנות למכירת ירקות. משגברה המלחמה התגייס לשירות מלא וצורף לאחד מגדודי חטיבת "כרמלי". השתתף בהגנת חיפה ושחרורה ובמבצע "בן-עמי" לשחרור הגליל המערבי. יצחק נפל בקרב על עכו ביום ח' באייר תש"ח (17.5.1948). הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בחיפה. ביום לווייתו הופסקו הלימודים בבית-הספר "נצח ישראל", שבו למד.

סמל

פרובר אברהם נפל ב 16.7.48

בן חנה ונחמן, נולד ביום י"ז בכסלו תרפ"ו (4.12.1925) בפתח תקווה. משפחתו התגוררה במושב גת רימון שליד פתח תקווה. אברהם סיים את בית-הספר היסודי בפתח תקווה ועבד כמסגר בבית-החרושת "הארגז" וגם בניסור יהלומים. בימי מלחמת- העולם השנייה שירת כשנה בפלמ"ח בגליל המערבי ובעמק זבולון ושוחרר כדי שיוכל לתמוך במשפחתו. אברהם היה חבר ה"הגנה" מנעוריו, פעיל החי"ש בפתח תקווה ונוסף לכך היה מפקד משמר נע של נוטרים. בשנת 1947 סיים קורס מ"כים וקורס לנשק מסייע. אברהם היה "צבר" שורשי שחי כל ימיו בכפר. ער, עליז וניחן בחוש-הומור. בעל ביטחון עצמי. בכל הליכותיו לא הורגשה כל סתירה בין פנימיותו לחיצוניותו.

בתחילת 1948, בפרוץ מלחמת-העצמאות, התגייס, שירת בחטיבת "כרמלי" והיה פעיל ביחידת-הדרכה באחד מגדודי החטיבה. הוא מילא תפקיד סמל בעורף ובחזית משמר הירדן-ירדה. כמפקד היה מסור ביותר לפקודיו.

השתתף במבצע "ברוש" - הניסיון לחיסול ראש-הגשר הסורי באזור משמר הירדן. נפל בקרב בליל ט' בתמוז תש"ח 17.7.1948)-16), בשעת ההתקפה הגדולה על ח'ירבת ירדה בחפותו על נסיגת כוחותינו. אברהם קצר במכונת-הירייה שלו באויב הסורי לעשרות, עד שנשאר בין האחרונים מכוחותינו שכותרו על-ידי האויב ולא ניתן עוד לסגת. הובא למנוחת- עולמים בבית-הקברות הצבאי בראש פינה.

רב טוראי

פרודובסקי, אריה (אריה'לה, אריון) נפל ב 21.4.48

 

בן שרה ואליעזר, נולד ביום ט"ז בסיוון תרפ"ז (16.6.1927) בירושלים למשפחה ותיקה בארץ. הוא החל ללמוד בבית-הספר היסודי "תחכמוני" בירושלים וכשעברה המשפחה לחיפה ב-1935 התקבל לבית-הספר הריאלי. היה בעל מזג טוב וצנוע בהליכותיו. אהב במיוחד את השפה העברית ואת המוסיקה.

מיד לאחר סיימו את לימודיו בגימנסיה התגייס, על אף גילו הצעיר, לבריגדה היהודית ושירת עימה בחוץ-לארץ. עם תום הקרבות השתתף בהגשת עזרה לשארית הפליטה באירופה.

עם שחרורו מהצבא הבריטי החל לומד בטכניון, בפקולטה לטכנולוגיה ובאותו זמן היה פעיל ב"הגנה" ושימש בתפקיד חשוב של אספקת נשק והעברתו. עם החמרת מצב הביטחון דרש שיעבירוהו לתפקידים קרביים של ממש ובקשתו נתמלאה.

ביום י"ב בניסן תש"ח (21.4.1948) יצא אריה בראש כיתה לכבוש את בית הנג'אדה בוואדי- רושמיה בחיפה ובפעולה נועזת זו נפל. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בחיפה.

רב טוראי

פרוסטרמן, יחיאל נפל ב22.4.48

בן רבקה ויצחק, נולד ביום כ"ג בכסלו תרפ"ה (20.12.1924) בחיפה. הפסיק לימודיו בבית-ספר תיכון על-מנת ללמוד מלאכה ולעזור להוריו. באותו זמן הצטרף לאגודת "המכבי" ובגיל 16 הצטרף ל"הגנה". יחיאל השתתף בפעולות רבות בתקופת המאבק בבריטים. בדצמבר 1947, עם פרוץ מלחמת-העצמאות, הועבר לחי"ש ואחרי זמן קצר נתמנה למפקד כיתה. יחיאל השתתף בהתקפה על כפר המרצחים בלד א-שייח'. היה עלם יפה-תואר, נוח לבריות, צנוע הליכות ועדין ביחסיו עם הבריות. מעולם לא סיפר על פעולותיו ב"הגנה" ובמלחמה. יחיאל היה פעיל בהגנת חיפה, היה בין מגיני הגליל המערבי, חניתה, שבי ציון, מגידו, והשתתף בקרבות על משמר העמק ורמת יוחנן. היה מסור ונאמן לבית הוריו וכאשר אחיו עמד לשרת באותה יחידה שבה שירת, הזהירו כי מוטב לו לשרת ביחידה אחרת כדי להפחית על-ידי כך את הסיכון של שניהם. ואמנם על-ידי כך הציל את אחיו.

בפעולות שחרור חיפה יצא בראש אנשי כיתתו לכבוש את בית חורי וביום י"ג בניסן תש"ח (22.4.1948), בעיצומו של הקרב, נפגע מכדור צלף. לחבריו קרא: "חברים קיבלתי כדור... המשיכו! קדימה!" הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בחיפה.

רב טוראי

פרחודניק בצלאל נפל ב  22.4.48

 

  בן חנה ויוחנן, נולד ביום י"ט בתשרי תרפ"ד (29.9.1923) בווארשה, בירת פולין, ובשנת תרפ"ה, בהיותו בן שנה עלה לארץ עם משפחתו. כשהתיישבה המשפחה בירושלים נתקבל לבית-הספר "תחכמוני", סיימו בהצלחה, למד בבית-הספר התיכון בבית הכרם ועם סיום לימודיו התנדב לנוטרות ושירת בסביבת חיפה. בהיותו כבן 14 הצטרף ל"הגנה", עבר מחנות-עבודה במשקים, השתתף באימונים וסיים קורס מ"כים בסביבות ים-המלח. בצלאל נתקבל לטכניון בחיפה ובו בזמן שירת כנוטר בלילות. בשנת 1946 עמד בבחינות- הגמר של הטכניון וקיבל תואר מהנדס-מכונות. הוא החל לעבוד ב"סולל-בונה" ושם עבד עד יום התגייסותו. בפלוגת הסטודנטים ב"הגנה" נטה לעסוק בנשק כבד, ועל-כן בהתגייסו לחטיבת "כרמלי", שירת בפלוגות הנשק המסייע. הצטיין גם בהדרכה הודות לזריזותו הרבה בספורט השימושי. משרצו להעבירו לחיל-ההנדסה בצבא, סירב ואמר שמקומו בחיל קרבי.

בצלאל נפל ביום י"ג בניסן תש"ח (22.4.1948), יום שחרור חיפה. כשנמשכה התנגדות האויב בבית חורי, נשלח עם כיתתו לכבוש את הבית. כשהוטל עליהם רימון תפסו בצלאל כדי להחזירו לזורקיו ולהציל על-ידי כך את חבריו - ונהרג במקום. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בחיפה. השאיר אחריו אישה, צלינה.

טוראי

פרידנזון חיים חנוך נפל ב10.7.48

בן לובה ויעקב-יצחק, נולד ביום כ"ט בחשוון תרצ"א (20.11.1930) בעיירה שאדק, פולין. גדל בלודז'. בפרוץ מלחמת-העולם השנייה היה בן עשר. הוא הוכנס לגיטו לודז', המשיך בשקידה את לימודיו והירבה בקריאת ספרים. בגלל עווית-מעיים שתקפתהו אושפז בבית-חולים. כשהוקף בית-החולים על-ידי פלוגת-השמדה נאצית הצליח להימלט בהתחפשו בבגדי מבוגר. עם חיסול הגיטו הובל עם בני המשפחה למחנה אושוויץ. הוריו נשלחו למשרפות והוא נשלח לעבודות-כפייה עד ששיחררוהו חיילי הצבא האמריקני. זמן-מה עבד בגרמניה כאפסנאי מטעם הוועד למען הנוער. הוא הצטרף להכשרה בצרפת, ובשנת 1947 עלה ארצה בעלייה ב' באונייה "המעפיל האלמוני". בעגון האונייה בחיפה, נפצע בתגרת הדמים עם הבריטים והוגלה לקפריסין, שם עבד בדואר המחנה. לאחר שנה הגיע לארץ והחל לעבוד בבית-דפוס.

עם פרוץ מלחמת-העצמאות נענה לצו הגיוס, שירת בחטיבת "כרמלי", ולאחר שבועיים של אימונים נשלח לעמדות במרכז המסחרי החדש בחיפה. עם גדודו השתתף בכיבוש חיפה וכפרי הערבים בגליל התחתון. היה מהראשונים שהתקדמו לעבר בניין המשטרה תחת מטר כדורים בשעת כיבוש עכו ואחר-כך השתתף בקרבות שניטשו בגליל המערבי, בשער הגולן, ובכיבוש ג'נין. משם נשלח לראש הנקרה. לאחר שעבר סידרת-אימונים נוספת יצא גדודו למבצע "ברוש" לחיסול ראש-הגשר הסורי באזור משמר הירדן. כשהותקף משלט ירדה נשלח עם עוד חבר להחיש עזרה לנתקפים. בקרב זה, בשעת הנסיגה, נפגע בראשו מכדור ונפל חלל ביום ג' בתמוז תש"ח (10.7.1948). גופתו נמצאה רק לאחר שנכבש המשלט שנית על-ידי כוחותינו. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בראש פינה. 

טוראי

פרומן יצחק זאב נפל ב10.9.48

בן שאול-אבא ופרידה. נולד ביום א' באלול תרפ"ב (25.8.1922) בעיר פרשקה שבפולין. סיים את לימודיו בבית-ספר יסודי שם. כל בני-משפחתו ניספו בידי הנאצים בימי מלחמת-העולם השניה. עלה לארץ בשנת 1948 דרך קפריסין ויצא ישר למערכה. באחד הקרבות בנגב (בין צאלים וגבולות) עלתה מכוניתו על מוקש, וכעבור ימים מספר, ביום ט"ז באלול תש"ט (10.9.1949), מת מפצעיו. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת-יצחק.