האות ק

טוראי

קוחן יוסף נפל ב12.4.48

יוסף, בנם של בלומה ואלתר-מנחם הכהן, נולד בשנת תרפ"ז (1927) בפולין, בעיר אולקוש שבמחוז קיילצה. בן למשפחה מהמכובדות בעיר, אביו היה סוחר תבואות אמיד. יוסף למד ב"חדר" וסיים בית ספר יסודי בעירו. גדל באווירה של הבנה, חיבה וחום משפחתי רב, והיווה את מקור האושר של הוריו.

ערב מלחמת העולם השנייה חיו באולקוש כ-2,700 יהודים. עם כניסתם של הכוחות הגרמנים לאזור (ספטמבר 1939) החלה רדיפת היהודים והחרמת רכושם. בעיר הוקם יודנראט ורבים מהיהודים נשלחו למחנות עבודה בכפייה בשלזיה.

בספטמבר 1941 רוכזו יהודי העיר בגטו. במאי 1942 עברה האוכלוסייה מצור, כאשר ננעלה למשך מספר ימים על ידי הגרמנים בגימנסיה המקומית ללא מזון ושתייה. מעטים מהאוכלוסייה הפולנית ניסו לסייע, וסיפקו לנצורים לחם וארוחות צהריים.

ביוני 1942 גורשו כל יהודי אולקוש למחנה ההשמדה אושוויץ.

הוריו, אחיו ואחיותיו של יוסף נספו באחד ממחנות ההשמדה. רק הוא שרד לאחר שעבר את שנות המלחמה באחד ממחנות הריכוז הגרמניים, עבר את כל מדורי הגיהינום וניצל בנס.

עם תבוסת גרמניה יצא יוסף מהמחנה והוא שלם בגופו, ואף רוחו החלה להתחזק. עד מהרה החל להסתגל לתנאים החדשים, הצטרף לתנועה החלוצית והתכונן לעלייה. ב-19 באוקטובר 1946 עלה בנמל לה סיוטה שבריביירה הצרפתית על אוניית המעפילים "לטרון", שאורגנה על ידי המוסד לעלייה ב' של ה"הגנה". האונייה, שנשאה 1,252 מעפילים - ניצולי שואה ממדינות מזרח ומערב אירופה וחברי תנועות נוער, הייתה נתונה למעקב הבריטים מרגע צאתה לדרך. בלב ים השתלטו עליה הבריטים תוך הפעלת כוח, האונייה נגררה לנמל חיפה, המעפילים הורדו ממנה בכוח והועלו על אוניות גירוש, שלקחו אותם למחנות המעצר בקפריסין.

כעבור כשבעה חודשים השתחרר יוסף, והגיע ארצה ביום 5 במאי 1947. עם בואו התגורר בחיפה ועבד במחצבת "ויצמן" שבסמוך לעיר. על אף כל התלאות שעברו עליו היה שמח, ער ועליז ומלא ביטחון בעתידו ובעתיד עמו. הארץ מצאה חן בעיניו והוא נקשר אליה בכל לבו. הוא זכור כאדם תמים וטהור, בעל אופי ישר ומזג נעים. מעט דיבר על מחנות הריכוז בהם שהה, ונראה כי הזוהמה בה טבל במשך שנים לא זיהמה אותו ולא השאירה כל עקבות. דבר לא הרתיעו: לא המחסור בדירה, לא חבלי ההסתגלות, דבר לא העיב על רוחו. את תלונות חבריו ביטל תוך הבעת ביטחון בעתיד.

מתוך אותו ביטחון נרתם יוסף למפעל הגנת היישוב עוד קודם למלחמת העצמאות. לחבריו, שהתייחסו בזלזול להתנדבותו למסירותו וראו אותו כ"אידיאליסט", ענה כי רק בהתמסרות למען העם הוא רואה טעם לחייו.

לאחר החלטת עצרת האו"ם מיום 29.11.1947 על חלוקת הארץ התנדב יוסף לכוחות ה"הגנה" וצורף לגדוד 22 של חטיבת "כרמלי" - חטיבה מספר 2. מאז עסק בהגנת אזור הצפון, בין היתר כמלווה שיירות בקו זכרון יעקב - חיפה.

בהמשך היה יוסף אמור לצאת לקורס מרגמות, אך הוא וחבריו לקורס צורפו באפריל 1948 לחיילי החטיבה שהוזעקו כתגבורת למשמר העמק.

קרבות משמר העמק ורמת יוחנן, שהתחוללו באפריל 1948, היו בין הקרבות הגדולים שהתחוללו בצפון הארץ ואף בארץ כולה בתחילת המלחמה. מפקדת ה"הגנה", שעמדה על חשיבות האזור, הזרימה לשם כבר בראשית המלחמה כוחות תגבור רבים מחטיבות "גולני", "אלכסנדרוני", "יפתח" ו"כרמלי". בראש החזית הוצב יצחק שדה, מבכירי מפקדי ה"הגנה" והפלמ"ח.

תחילת הקרבות ביום 4 באפריל 1948, כאשר "צבא ההצלה" הערבי בפיקוד קאוקג'י תקף את קיבוץ משמר העמק. קאוקג'י קיווה כי יוכל לחסום את כביש ואדי מילק הסמוך לקיבוץ, בו עברה התחבורה היהודית מתל אביב והשרון לחיפה, ולאחר מכן יסתער על שכונותיה היהודיות של חיפה.

הכוחות הערבים יצאו מג'נין ונעו לעבר משמר העמק, תוך שהם מפגיזים את הקיבוץ באחת ההתקפות הכבדות שידע עד אז יישוב יהודי. בעקבות ההפגזה הרצופה, במהלכה הגיעו משורייני האויב עד גדרות המשק, נמנו אבדות בקרב המגינים וחברי הקיבוץ ונזק רב נגרם למבנים. אך קו ההגנה לא נשבר, המגינים עמדו בגבורה מול התופת והשיבו אש.

הפסקת האש שהושגה בתיווך הבריטים החזיקה מעמד כמה ימים. הצעתם של הבריטים לפינוי המקום נדחתה, אך הפצועים והילדים פונו למקום מבטחים.

קרבות משמר העמק נמשכו עד ה-13 באפריל 1948 ובמהלכם עברו המשלטים שסביב הקיבוץ מיד ליד. בתום עשרה ימי לחימה קשים נהדפו הערבים לאזור הוואדי, הכוחות הישראליים כבשו כפרים נוספים באזור ששימשו בסיסי תקיפה של האויב וחסמו את הדרך מג'נין לחיפה הערבית.

באחד הקרבות ליד אבו-זוריק (סמוך לקיבוץ הזורע), ביום ג' בניסן תש"ח (12.4.1948), לחם יוסף כקשר של מפקד המחלקה. הוא נפצע קשה בראשו, הובהל לבית החולים "העמק" בעפולה אך שם מת מפצעיו.

כעשרים לוחמים ישראלים נפלו בקרבות משמר העמק, אך תוצאות הקרב הגדול השפיעו רבות על גורל המערכה בצפון הארץ וכן בהיבט הכלל-ארצי: יוקרתו של הכוח הערבי נפגעה, ואילו ה"הגנה" הצליחה להתארגן היטב לקראת המשך הלחימה ופתיחת מתקפת האביב על הכוח הערבי בארץ. חלומו של קאוקג'י לנתק את הגליל והעמק מאזור חיפה נופץ, וכוחות המגן הישראלים הרחיבו את שטח שליטתם.

יוסף היה בן עשרים ואחת בנפלו. נחשב כנעדר שמקום קבורתו לא נודע. מצבה לזכרו הוקמה בבית העלמין הצבאי בהר הרצל בירושלים, בחלקת הנעדרים. 

טוראי

קולדרו בנימין נפל ב16.7.48

בן רחל ושלמה-בכור, נולד ביום ח' בתשרי תרפ"ה (6.10.1924) בעיר איזמיר, תורכיה ולמד בבית-הספר של חברת "כל ישראל חברים" ("אליאנס"). בהיותו בן 14 גברה בו התשוקה לעלות לארץ-ישראל, וכשסירבו הוריו להרשות לו זאת, לקח שני זוגות מכנסים, מכרם, ויצא לדרך. בסוריה נתפס והוחזק כחצי שנה בכלא, במשטר של מכות ועינויים, עד שחלה. כשהבריא קצת ברח משם, אף כי ידע את הסכנה הכרוכה בכך, וב-13.8.1943 הגיע לארץ ברגל דרך גבול לבנון, תוך עקיפת שומרי הגבול. בבואו הצטרף לחברת-נוער בגבת, הועבר לסביבת כפר סבא, וכשמצא בהכשרת הפלמ"ח בכפר סבא וברמת הכובש חברים מתורכיה - הצטרף אליהם. הוא מילא כל תפקיד באמונה ובמסירות והשתתף בהעלאת מעפילים אל החוף, במבצעי המאבק בבריטים (פיצוץ גשרים ומסילות-ברזל) וב"ליל-וינגייט" בתל-אביב ועוד. בנימין היה ידוע ביחס חברי, בעליזות נעורים, בהתעניינות בכל בעיות העם והארץ ובכיבוד הזולת. משסיים את שתי שנות שירותו בפלמ"ח התגייס לפל"ם בחיפה והשתתף בפעולות נגד ארגוני הפורשים ואחר-כך נגד הערבים והאנגלים.

במלחמת-העצמאות שירת בחטיבת "כרמלי" ולחם על שחרור חיפה. אחר-כך צורף עם חלק מהפלוגה ליחידה אחרת בחטיבה. היה מטובי המקלענים, וכשאמרו לשולחו לקורס קציני מכונות-ירייה סירב ללכת, כי רצה להיות חייל טוב בלי לפקד ולהשתרר על אחרים. בנימין יצא עם גדודו אל הגליל והצטיין באומץ ובגבורה בקרבות. באחרונה השתתף במבצע "ברוש", שמטרתו היתה לחסל את ראש-הגשר הסורי באזור משמר הירדן. לחם בקרבות העזים על משלט ח'ירבת ירדה, שעבר מספר פעמים מיד ליד, ובקרב על משלט זה נפל, ביום ט' בתמוז תש"ח (16.7.1948). הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בראש פינה.

טוראי

קולומבוס יעקב נפל ב16.4.48

בן צילה וחיים, נולד ביום כ"ה בחשוון תר"ץ (28.11.1929) בחיפה. הוא גדל באווירה של תרבות שורשית יהודית, שמירת הדת והמסורת ואהבת המולדת. יעקב-יוסף למד בבית-הספר התיכון הדתי "יבנה" בחיפה, אשר אביו היה אחד ממייסדיו. לאחר שסיים את הכיתה השישית הפסיק את לימודיו בבית-הספר, השתלם כרואה-חשבון ועבד במקצוע זה כדי לעזור להוריו. בו בזמן התכונן לבחינה המקצועית הלונדונית ועמד בה בהצטיינות. מוריו ומנהל בית-ספרו מעידים עליו כי היה ברוך-כשרונות ואחד התלמידים המצוינים בכל תחומי לימודיו. יעקב-יוסף היה בעל תפיסה מהירה, נעים-נימוסים, שקדן ודייקן וזכה בשבחי כל מחנכיו. פעיל וער לכל המתרחש ביישוב, התמסר בלהט לבו להדרכת הנוער הדתי "מזרחי" והיה אחד ממייסדי הסניף בחיפה. הוא השתתף בעלייה לביריה כחבר ה"הגנה" בפלוגה הדתית. הירבה לכתוב מסות ומאמרים המעידים על רב- גוניות הנושאים בהם הגה והתעניין.

עם פרוץ מלחמת-העצמאות התגייס מיד וצורף לחטיבת "כרמלי" ועימה פעל בחיפה בגזרות השונות והקשות. אחר-כך הועבר עם יחידתו לרמת יוחנן להגנת האזור מפני התקפות הדרוזים אשר כבדו מיום ליום. בקרב שהתנהל בכפר אושה על רמת יוחנן בין יחידתו ליחידת הדרוזים התוקפת, אץ יעקב להציל את מפקדו אשר נפצע קשה, ואז נפגע מצרור כדורים ונפל, ביום ז' בניסן תש"ח (16.4.1948). הובא למנוחת-עולמים בבית- הקברות הצבאי בחיפה. 

סרן

קזשטכר דוד קז נפל ב22.4.48

בן אפרים-פישל ורבקה. נולד בי"ב בניסן תרפ"ד (16.4.1924) בעיר ואהרן, גרמניה. בדצמבר 1934 עלה עם הוריו לארץ. למד עד גמר מחלקה ז' בגימנסיה "ביאליק" בחיפה. הבליט נטיה מיוחדת למדעים המדויקים. הפסיק את לימודיו מסיבות משפחתיות, ואחרי הצליחו בבחינת-כניסה נתקבל בסתיו 1947 בטכניון ושוב הפסיק את לימודיו כדי להצטרף ללוחמים. ב- 1939 "הגדיל" את גילו ונתקבל ל"הגנה". שירת בפלוגת הקשר בחיפה. מפקדיו הבחינו בסגולותיו ושלחוהו לקורס מ"כ, נוער, ואחר-כך לקורס מפקדי עמדות. השתתף ביסוד הגדנ"ע ובהרחבת שורותיו ונתמנה בו למ"מ. אחר-כך נשלח, בהסואה של שירות בנוטרות, להדריך הדרכה צבאית את הנוער בנפת כנרת. חזר לחיפה ותוך כדי נשיאה בעול פרנסת המשפחה, בגלל מחלת אביו, הרחיב את פעולתו ב"הגנה" ברכישת נשק, הסתרתו והטיפול בו, וכן ביחידת-חבלה סודית ומצומצמת. סיים קורס מ"כ ואחר-כך מ"מ בחי"ש. נתקבל למנגנון-הקבע של ה"הגנה" ונתמנה למפקד גדוד-נוער ואחרי גמרו קורס לקציני-מודיעין שירת בתפקיד זה במחוז חיפה. אחר-כך, מתוך התכוננות לבחינת כניסה לטכניון, שימש מדריך בקורס לקצינים מפקדי מחלקות. ידע לשמור בסוד לא רק את עניני שירותו, אלא גם את עלייתו בדרגות הצבאיות.

בראשית מלחמת-השחרור נחלץ בין ראשוני הסטודנטים לגיוס מלא ונתמנה לסגן מפקד גדוד חי"ש בחיפה. מילא בהבנה ובכושר רב תפקידים קשים בהגנת חיפה והבטחת הדרכים אליה ובביצוע משימות-חבלה מיוחדות בגליל המערבי. מתוך סכנה מתמדת גם מצד האנגלים השתתף בתכנון הפעולות לכיבוש חיפה, לכשתגיע השעה. פיקד על הפעולות לכיבוש החלק המזרחי של העיר ובביצוע משימה זו נפל בבית-התעשיה בחיפה ביום 22.4.1948, שעתים לפני שחרור העיר. למחרת היום הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות בחיפה. ב- 30 באוקטובר 1948 נקרא מחנה צבאי שעל-יד חיפה על שמו של הסרן דויד קזשטכר. לפי פקודת המטכ"ל הועלתה דרגתו אחרי נפילתו לדרגת סרן. 

 טוראי

 קינקולקין משה זלמן  נפל ב10.7.48

בן שושנה ואליהו, נולד בשנת 1922 בעיר איויה ליד וילנה, פולין. אביו מת בילדותו ומשה-זלמן הוצרך לצאת לעבוד לשם פרנסתו ופרנסת משפחתו. ב-1941 נכנסו הנאצים לכפר, ציוו על היהודים לחפור בור גדול וזרקו לתוכו 2600 נפש ומשפחתו ביניהן. אז נשבע לקחת נקם. הוא ברח ליערות ושלוש שנים נלחם בקרב הפרטיזנים (ב"גדוד נייבסקי"). התנדב לפעולות מסוכנות ונפצע פעמיים. אומץ-רוחו הפתיע את חבריו שהכירוהו כאדם שקט וצנוע. בשנת 1944 הגיע אל הצבא האדום, נשלח לבית-ספר לקצינים בוויטבסק והצטיין בלימודיו. לאחר שנה, בימי חופשתו, בא לעיירה לחפש שרידים ממשפחתו ולא מצא. מילדותו שאף לעלות ארצה, וכעבור זמן-מה ברח מוויטבסק לגרמניה וצרפת כדי להצטרף אל המעפילים. באחד המחנות הכיר את איטה, יהודיה מפולין, אשר בימי השואה התחפשה לנוצריה בעזרת תעודות אוקראיניות, ונשאה לאישה. בשנת 1947 עלו באונייה "לטרון". גורשו לקפריסין, ושוחררו בעתלית, שם נולדה להם בת, ברכה. משה- זלמן הסתגל בהתלהבות לחיי הארץ, מצא מקום-מגורים בטבעון ועבד כמסגר בחברת- החשמל.

כעבור חודשים מספר פרצה מלחמת-העצמאות. הוא התגייס ב-18.4.1948, עוד לפני שהגיע מועד גיוסו, ושירת באחד מגדודי חטיבת "כרמלי", בציינו: "עוד הפעם לא יאמר לי היטלר לחפור בור..." משה-זלמן השתתף בקרבות שונים. בגיזרת סג'רה נפצע ברגליו. כשהבריא סירב לקבל תפקיד לא-קרבי. השתתף במבצע "ברוש" לחיסול ראש-הגשר הסורי באזור משמר הירדן ונפל בקרב ביום ג' בתמוז תש"ח (10.7.1948), בעת הפגזה כבדה על המשלט. הוא הפעיל את המרגמה בקדחתנות ובדייקנות עד שיצאה מכלל שימוש. הובא למנוחת- עולמים בבית-הקברות הצבאי בראש פינה.

טוראי

קרמן, מרדכי (מוטקה, מוט'לה) נפל ב22.4.48

בן מנוחה ויוסף, נולד בשנת 1929 בחיפה למשפחת פועלים. הוא למד 6 כיתות בבית-הספר הריאלי וסיים בית-ספר מקצועי. בהיותו בן 15 הצטרף כחבר לתנועת "בני-עקיבא" ולשורות ה"הגנה" ועשה לילות כימים בשמירה בעמדות ובשליחויות שונות.

עם פרוץ מלחמת-העצמאות - והוא אז בן 19 - היה בקרב אנשי הפלוגות הראשונות בחטיבת "כרמלי" שיצאו לעמדות. מתוך רצון לעזור לחבריו בקרב בחר להיות חובש ובתפקיד זה נפל. אחותו סיפרה על שובו מהקרב על רמת יוחנן. הוא הגיע הביתה עייף ורצוץ וסיפר, כי 15 חברים, ביניהם המפקד, נפצעו במערכה והוא חבש פצעי כולם. בסוף הקרב, כך סיפר לה, נשארו מספר לוחמים ובידם תחמושת מועטה, עד שהחליטו להשאיר לכל אחד כדור, כדי שלא ליפול חיים בידי האויב. ברגע האחרון הגיעה תגבורת והצילה אותם מן המיצר. שלושה ימים אחרי קרב זה, ביום י"ג בניסן תש"ח (22.4.1948), לחם בקרב לשחרור חיפה ושם נפל בלכתו להציל חבר שנפצע ברחוב סטנטון. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בחיפה