Wednesday, December 1, 2010

האות ו




טוראי
וילנר יחיאל דוד נפל ב15.1.48
בן אלטה ומאיר-פישל, נולד ביום כ"ג בסיוון תרפ"ו (5.6.1926) בעיר בלנדוב, פולין, ועלה לארץ עם משפחתו ב-1935. מיד לאחר שסיים בית-ספר עממי בחיפה התחיל לעבוד כדי לעזור להוריו. היה בן מסור לבית הוריו ונאמן לעצמו ולחבריו. תחילה הצטרף לתנועת "הצופים", ובשנים האחרונות - ל"מחנות העולים" ואיתם גם יצא להכשרה בדפנה. כחבר נאמן ב"הגנה" לא היסס והיה מן המגויסים הראשונים והשתתף כחייל בחטיבת "כרמלי" ביחידת- הסיור בפעולות שונות: פיצוץ הבית ברחוב יחיאל ובכיבוש כפר הפורעים בלד א-שייח' כחובש.
יחיאל-דויד נפל בקרית אליהו ביום ד' בשבט תש"ח (15.1.1948) בחושו לעזרת שני חבריו שנפצעו. . הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בחיפה.




טוראי
וין מרדכי נפל ב 22.4.48
בן מלכה ואריה, נולד ביום ג' בכסלו תר"ץ (5.12.1929) בעיר לודז', פולין, למשפחת עובדים. המשפחה עלתה לארץ בהיותו בן חמש. מרדכי גדל בחיפה. כשסיים בית-ספר עממי התחיל לעבוד, כדי להיות לעזר לבית הוריו. היה שרברב במקצועו. עוד בילדותו הצטרף ל"הפועל" בחיפה והיה שחקן-כדורגל מעולה.
עם החלטת עצרת האו"ם על חלוקת הארץ לשתי מדינות ב-29.11.1947 גויס לשירות כחבר ה"הגנה" והתאמן בשורות הצבא. כחייל השתתף בפעולות להבטחת התחבורה בין חיפה לזיכרון יעקב, בין נהריה ליחיעם, ובקרב על שיירת-התחמושת הערבית ליד קריית מוצקין. "אין לנו ברירה, מוכרחים לנצח" - אלה היו דבריו של מרדכי הצעיר בן ה18-, כשנשאל אם הפחד אינו תוקפו בקרבות הרבים שהוא משתתף בהם. ביום י"ב בניסן תש"ח (21.4.1948), כשבא לחופשה של שלושה ימים לביתו בחיפה, שמע כי יחידתו יצאה לכבוש את בית הנג'אדה בוואדי-רושמיה. מרדכי הפסיק מיד את חופשתו והצטרף לפורצים ובראש חוליית המקלע הסתער על הבית, כשיחידתו הולכת אחריו. בחלקו את המשימות לאנשי החוליה נפצע קשה ומת. ברגעיו האחרונים הוא קרא: "טפלו בחברי וקדימה". הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בחיפה. 



טוראי
וייס ראובן נפל ב 23.10.48
בן רחל ולודוויג, נולד ביום כ"ה בניסן תר"ף (13.4.1920) בעיר טימישוארה, בדרום-מערב רומניה, בסביבת יהודים דוברי הונגרית. הוא למד בבתי-ספר עממי ותיכון יהודיים, בהם למדו גם עברית. מגיל 12 היה פעיל בתנועת "הבונים" ואחרי עומדו בבחינת- הבגרות ב-1940 העפיל ארצה באונייה "דאריאן ב". אחרי מסע תלאות והרפתקאות שנמשך ארבעה חודשים הגיע לארץ באביב 1941 ונכלא שנה וחצי במחנה עתלית. מששוחרר, התנדב בחודש ספטמבר 1942 לשנת-שירות בנוטרות, תחילה במפרץ חיפה ואחר- כך בירושלים. עם תום שירותו בנוטרות למד באוניברסיטה מתמטיקה ופיסיקה.
משהחלה מלחמת-העצמאות שירת ב"הגנה" בירושלים, ומשהוכרח בפברואר 1948 להעביר את אישתו ובנו הקטן מבית הכרם לחיפה, המשיך שם בשירות בצבא בסביבות העיר. באוגוסט 1948 צורף ליחידה קרבית. הוא סירב להשתחרר למרות מחלת-לב כרונית, ונשלח לגליל העליון. ראובן נפצע בקרב ליד מנרה ביום כ' בתשרי תש"ט (23.10.1948) וכשהוא פצוע הוציא מהקרב חבר פצוע קשה ונשאו על גבו למקום בטוח במרחק כמה קילומטרים. תחילה נחשב כנעדר, ורק לאחר שנה הוברר שנפל וקברו זוהה בבית-הקברות הצבאי בראש פינה. 


רב טוראי
וינריך רפאל נפל ב10.7.48
בן רחל ואליעזר, נולד בחודש נובמבר 1925 בחיפה. משסיים את בית-הספר העממי החל לעבוד כדי לעזור להוריו, ואחרי העבודה היה לומד בקורס של הטכניון להשתלמות במקצועו - מסגרות. מנעוריו היה חבר ה"הגנה" והגיע בה לדרגת מ"כ. אהב את הלימודים, אך הקריב את כל שאיפותיו להשתלמות - ושאיפת הוריו - למען התפקיד הלאומי. בצאתו לדרכו המסוכנת ניחם את הוריו לאמור: "אם לא אנחנו, הנוער, מי יעזור?" היה בעל לב טוב ורחום וטיפל במסירות בזקני כפר ערבי נטוש שנשארו במקום.
מראשית קרבות מלחמת-העצמאות שירת בהגנת העיר התחתית בחיפה. עבר עם יחידתו בחטיבת "כרמלי" את כל שלבי המלחמה בגליל המערבי ובגליל העליון. השתתף במבצע "ברוש" לחיסול ראש הגשר הסורי באזור משמר הירדן. ביום ג' בתמוז תש"ח (10.7.1948) נהרג מפגיעת פגז בשעת התקפת-נגד של האויב. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בראש פינה. 



טוראי
ויס נפתלי נפל ב17.5.48
בנם-יחידם של שושנה ופרץ, נולד ביום ל' בסיוון תרפ"ה (22.6.1925) בעיר לודוש, רומניה והגיע לארץ עם הוריו בשנת 1936. כאן סיים שמונה כיתות בית-ספר ועבד כפחח ואינסטלטור. היה ספורטאי מובהק ומתאגרף (משקל קל). בעל מזג נוח, מכבד את הזולת, יודע לבטל רצונו מפני רצון אחרים ומסור מאוד להוריו. בתקופת מלחמת-העצמאות שירת בחי"ש, בחטיבת "כרמלי" והשתתף בכיבוש חיפה. אחר-כך התנדב לצאת לכיבוש עכו. בהיותו בן יחיד, ניסו מפקדיו להניאו מלצאת לפעולה קרבית, אך הוא עמד על דעתו ואמר, כי הכל בנים יחידים לעמם ולמולדתם.
נפתלי נפל בקרב על עכו ביום ח' באייר תש"ח (17.5.1948) והובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בחיפה.





רב טוראי
ויסמרק יהודה  נפל ב10.7.48
בן בלומה ומשה, נולד ביום כ' בכסלו תרפ"ו (7.12.1925) בחיפה, מראשוני הילדים בשכונת תל עמל. עם חבריו הלך ברגל לבית- הספר בהדר הכרמל דרך אזור ערבי. אחרי סיום בית-הספר העממי למד מסגרות בבית-הספר המקצועי על שם טיץ ביגור, נשתבח ב"ידי זהב" בכל עבודה וסיים את חוק לימודיו בהצטיינות. התנדב בין הראשונים לשנת-שירות בנוטרות בכפר המכבי, הצטיין בעזרתו למשק בעבודות מקצועיות וגם בהכנת כדורים, ובגלל הצורך בו האריך את שירותו במחצית-שנה נוספת וסיים קורס הדרכה בספורט שימושי. מששוחרר, נתקבל לעבודה במקצועו בחברת "מושלי". גם שם נשתבח בחריצותו ורב היה סיפוקו כשהגיש את משכורתו הראשונה לאמו.
בליל הריקודים לרגל החלטת החלוקה של עצרת האו"ם לחש לאמו: "עדיין מוקדם לשמוח, עבודה רבה לפנינו..." ואכן, מאז לא השתחרר אף לרגע מהרגשת גודל החובה כגודל המשימה. בחורף תש"ח היה עוסק בלילות בתיקון נשק, בהכנת תחמושת, בעמידה על המשמר בשכונתו ובנקודות המסוכנות ביותר, ואף בביצוע פעולות נועזות, כמעט מתחת לחוטמם של השוטרים הבריטיים, כגון בפיצוץ המוסך מס' 1 (מרכז ערבי לתחבורה), בשיבוש התחבורה הערבית בדרכים, בליווי שיירות, ובפיצוץ קני פורעים (בשובו לפנות- בוקר מפעולה זו ובמוצאו את אמו כל עוד נפשה בה מרוב חרדה לגורלו, אמר לה: "אמא, אני חי, אל תדאגי, הגאולה קרובה לבוא"). בראשית האביב, כשהשכונה נדרשה לתת 25 אנשים ומפקד, הלך הוא במקום מפקד אחר שפחד ללכת ומאז שירת באחד הגדודים בחטיבת "כרמלי", אף כי הוצע לו לעבוד כמומחה בבית-חרושת לנשק. הוא פיקד על מגויסים מהעולים החדשים והשתתף בקרבות משמר העמק, בשחרור חיפה ובכיבוש עכו והגליל המערבי עד גבול לבנון. הוא חזר הביתה חולה, אך באין רופא צבאי ליד קצין העיר חזר לגדודו. על אף חולשתו השתתף בקרבות ראש העין. עם חידוש הקרבות לאחר ההפוגה הראשונה השתתף במבצע "ברוש" לחיסול ראש הגשר הסורי באזור משמר הירדן. הוא חצה את הירדן בפלוגה פורצת שהתבצרה בבנייני חווה ערבית מול אש תותחים והפצצות אוויריות של הסורים. הוא פרץ את הקיר שהתמוטט עליו ועל חבריו, חיפה על נסיגתם במקלע שבידו והצליח להציל אותם, אך הוא עצמו נפגע ונפל, ביום ג' בתמוז תש"ח (10.7.1948). הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בראש פינה.







No comments:

Post a Comment