האות ז

רב טוראי

זכרין יצחק נפל ב3.6.48

בן יפה ושלמה, נולד ביום כ"ו בניסן תרפ"ו (10.4.1926) בירושלים. את ראשית חינוכו קיבל בבית-החינוך לילדי העובדים בתל-אביב. שנתיים למד בבית-הספר בכפר גלעדי, אחרי-כן בחיפה, ולבסוף סיים את בית-הספר בנהלל. אחרי סיום לימודיו החל לעבוד בבית- הדפוס "אות" בחיפה, אולם לבו נמשך אל הכפר. הוא הצטרף לגרעין ההכשרה "החרמש" של "הנוער העובד" ויצא להכשרה בקיבוץ עין גב. עבר עם חבריו לקיבוץ נען ושם הצטרף לפלמ"ח. הוא סיים קורס מפקדים וקיבל תפקיד של מ"כ. כעבור זמן עבר עם חבריו לקבוצת "החותרים", ליד קרית חיים. בגלל חילוקי- דעות פרש מהקבוצה והצטרף לקיבוץ "משאבים" בהרצליה. לאחרונה היה בנהלל.

עם פרוץ מלחמת-העצמאות התייצב בין הראשונים לשירות בחטיבת "כרמלי". השתתף באופן פעיל בהגנתה של חיפה והיה בין כובשי עכו ומשחררי הגליל המערבי. שירת זמן-מה בעמק-הירדן. לאחר בלימת הפלישה בעמק-הירדן נטלו כוחותינו את היוזמה ותקפו באזור הגלבוע. לאחר שנתפסה אחיזה ברכס הגלבוע תקפה חטיבת "כרמלי" בליל 2-3 ביוני את ג'נין וכבשה את המשלטים החולשים על העיר. הצבא העיראקי, שעבר לשומרון לאחר כישלונו בעמק-הירדן, ריכז כוחותיו ותקף נגד ובלחץ התקפה זו נאלצו כוחותינו לסגת. ביום כ"ה באייר תש"ח (3.6.1948) פרץ עם מחלקתו לג'נין, ובהיותם בתוך העיר נתקלו באש. יצחק עוד הספיק להעביר את אנשיו למקום מחסה, נשאר אחרון, ונפגע מצרור כדורים בראשו. נקבר בעפולה. הניח אישה, מרים ובת, טלי.

ביום כ' באב תש"י (3.8.1950) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר-הרצל בירושלים. 

טוראי

ז"ק יהודה נפל ב17.5.48

בן פרידה ויצחק, נולד בחנוכה תרפ"ז (30.11.1926) בגבע שבעמק יזרעאל. בהיותו בן חמש עברה המשפחה לתל-אביב ושם למד בגן של "ארגון אמהות עובדות" ואחר-כך בבית-החינוך לילדי עובדים. מילדותו היה שוקד לעזור לאמו בעבודתה. הצטיין בגישה יסודית ללימודיו ונתגלו בו כשרונות מיוחדים לטכניקה ולמתמטיקה. עם סיום בית-הספר העממי אמרו הוריו לשולחו ללמוד מקצוע, אך מנהל בית-הספר השתדל שתינתן לו מלגה כדי שיוכל להמשיך את לימודיו בבית-הספר "תיכון חדש", בו למד מתמטיקה ופיסיקה לפי קורס אוניברסיטאי. חיבוריו התמציתיים הצטיינו בבהירות המחשבה ובשלמות הביטוי. בכיתה השישית אירגן עם חבריו מ"הנוער העובד" את קבוצת "שדמה" ואמר להפסיק את לימודיו ולצאת עימה להגשמה חלוצית (הקבוצה התיישבה אחר-כך ברביבים-עסלוג'). במאמץ רב עלה בידי המשפחה לשכנעו, שמחובתו לפתח את כשרונו המיוחד ולהמשיך ללמוד, כדי שיוכל לעשות עבודה מועילה בעלת ערך רב יותר. עבר לתנועת "השומר הצעיר" והמשיך ללמוד. כיוון שהמטה הראשי של ה"הגנה" היה ממוקם במחתרת בבית-הוריו, אסר עליו המפקד להשתתף בכל פעולה בארגון כלשהו ב"הגנה", אם כי היה חבר ותיק בגדנ"ע, פן ייתפס בידי המשטרה הבריטית והבולשת תפקוד את הבית בחיפושיה. חבריו, שהשתתפו בפעולות, קראו לו "פחדן" בשל "השתמטותו" והוא העדיף לשאת את עלבונו ולא הצטדק, על-מנת לא לגלות את הסוד. כדי להפחית את מעמסת הוצאות לימודיו מעל ההורים הוא נמנע מקניית ספרים ואת שיעוריו היה מכין בחדר-העיון שבספרייה, ובכל זאת סיים את בית-הספר התיכון בהצטיינות ממדרגה ראשונה. כך נהג גם בלומדו בטכניון. כדי להקטין את הצורך בתמיכה מההורים היה עובד בלילות בהטענת פרי-הדר בנמל ורכש לו את כל מכשירי הלימוד הנחוצים בכספו הוא. למד טכנולוגיה עד שנה ג' והתכונן בשיטתיות ובשקידה לעבודות מחקר באלקטרוניקה ולהשתלמות נוספת בחוץ-לארץ. להוריו הבטיח, שאת הוצאות הלימוד של אחיו הצעיר יטול הוא על עצמו. את שנת-השירות אחרי שסיים את בית-הספר התיכון, עשה בנוטרות ובשנות לימודיו בטכניון היה טוראי בפלוגת הסטודנטים שב"הגנה", ומתוך סלידה מהשררה סירב לצאת לקורסי מפקדים.

בראשית 1948, כשנקראו חבריו בעלי הדרגות לשירות, התנדב לגדוד חי"ש חיפה בחטיבת "כרמלי", שהיה אחר-כך לגדוד מפואר, והשתתף בפעולות-קרב בעיר ובסביבה. הוא נשלח לקורס הראשון לנשקים, סיימו בהצטיינות ונתמנה לנשק פלוגתי נודד ביחידות הגדוד שחנו בסביבות חיפה. בגלל המחסור באנשים לא הסתפק בתפקידו שבעורף והצטרף לגדוד במסעיו ובמבצעיו הקרביים, אחרי הכנת הציוד והנשק לכשירות מבצעית ככל האפשר. באחרונה הלך עם גדודו למסע שחרור הגליל המערבי. במערכה לכיבוש עכו התנדב לצאת כפורץ במחלקת-הסער של הפלוגה. בבוקרו של יום ח' באייר תש"ח (17.5.1948) רבץ עם חבריו על גג בית גבוה מול חומת העיר העתיקה והם השיבו אש לצלפים. יהודה הזהיר את המקלען הרובץ לצדו, שלא יתרומם יותר מדי. אך הוא לא נזהר ונפגע. מיד אחר-כך פגע קליע בקובע-הפלדה שעל ראשו של יהודה והוא אמר שייקח אותו הביתה למזכרת. אחר- כך זחל להעלות על המעקה את המקלע העזוב ואז נפגע בכדור בראשו. . יהודה הובא למנוחת-עולמים בבית- הקברות הצבאי בנחלת יצחק. 

סגן

זקס יצחק נפל ב16.2.48

בן מינה וישראל, נולד ביום ד' בניסן תרפ"ו (19.3.1926), בליטה ועלה עם הוריו לארץ בשנת 1936. סיים בית-ספר עממי ותיכוני למסחר בתל-אביב. בהיותו בן 14 החל לשרת ב"הגנה" כמקשר ואחר-כך בחי"ש. לא רצה לעבור קורסים ולעלות בדרגה, אלא להיות טוראי פשוט. עשה שנת-שירות בנוטרות בכפר גלעדי והאזור, ולדברי חבריו נתגלו מידותיו התרומיות בנכונות להיטיב עם הזולת ובמשמעת עצמית. הוא מילא תפקידים אחראיים גם בעזרה למעפילים בדרכי היבשה בגבולות הצפון. מטעם הפיקוד נתבקש במפגיע להתחייב לשנת-שירות נוספת ולצאת לקורס מפקדי כיתות, והוא, נאמן לטבעו, העדיף לשרת כאיש מן השורה ולא להתבלט, אך נענה לבקשה בגלל חומרת השעה. הוא סיים את הקורס בהצטיינות ועלה לדרגת קורפורל ואחר-כך לדרגת סרג'נט אזורי ומפקד משמר נע. יצחק הדריך וחינך טוראים חדשים והפכם לחיילים ממושמעים. אחרי שנת-השירות הנוספת הוצע לו מטעם ה"הגנה" פיקוד בחלק מהגליל אם יישאר בשירות.

מתוך נטייתו לטכניקה חשב שיוכל להועיל יותר לאחר שישתלם בטכנולוגיה. הוא נתקבל לטכניון ולאחר שסיים בו שני קורסים, עמד לעבור למחלקה לתעופה, אך גויס עם מאות הסטודנטים הראשונים לחטיבת "כרמלי", בדצמבר 1947. יצחק השתתף בפעולות כמפקד מחלקה ומדריך בקורסים שונים וביעילות פיקודו והתנהגותו נסך הרגשת ביטחון באנשיו. בפעולת-הנקם בכפר טירה נפצע קל. שירת בעיקר באבטחת התחבורה לחיפה מדרום. ביום ו' באדר א' תש"ח (16.2.1948) נפל ביריות חיילי הלגיון הערבי בחירבה, בדרך לבית אורן, ליד חיפה, והובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בחיפה. לאחר נופלו הוענקה לו דרגת סגן