האות ש

טוראי

שטרופר אריה נפל ב10.7.48

בן שרה ויוסף, נולד ביום א' בטבת תרפ"ז (6.12.1926) בעיר צ'רנוביץ, רומניה. בהיותו כבן ארבע, נתייתם מאביו. בשנת 1934 עלה עם אימו לארץ ולמד בחיפה בבית-ספר דתי ובגימנסיה "ביאליק". בהיותו צעיר לימים החל לעבוד כדי לממן את המשך לימודיו. עוד בבית-הספר היסודי עסק במתן שיעורים לתלמידים ועם כניסתו לגימנסיה עבד בחלוקת עיתוני-בוקר. בן 12 הצטרף לתנועת "גורדוניה" והיה אחר-כך חבר ב"הגנה" ומדריך בתנועתו. משסיים את לימודיו בבית-הספר התיכון למד כשנתיים בטכניון. בשנים 1945-1946 שירת במשטרת היישובים העבריים. בשנת 1946 נשא אישה, כרמלה.

בחודש דצמבר 1947, מיד לאחר החלטת החלוקה באו"ם, התגייס לשירות מלא בחטיבת "כרמלי", לאחר שדחה את הפצרות אימו שרצתה למנוע את יציאתו לחזית, בשל היותו בנה היחיד. הוא שמר ברחובות הגובלים בשכונות הערבים ולא נרתע מכל סכנה. השתתף בשחרור חיפה, טירה ועכו, ולחם אחר-כך גם בגליל, ובאחרונה השתתף במבצע "ברוש" לחיסול ראש-הגשר הסורי באזור משמר הירדן. ביום ג' בתמוז תש"ח (10.7.1948) נפצע בידו. החובש שלחו משם, אך הוא התרוצץ זקוף בתוך מטר הכדורים להציל פצועים. חבריו ראוהו עם שני פצועים, שאת האחד נשא על גבו, ובאחר תמך, ומאז נעלמו עקבותיו. משחזרו שבויי משמר הירדן מסוריה, נודע כי נפל. הובא למנוחת-עולמים בקבר-אחים בבית-הקברות הצבאי בראש פינה. שלושה חודשים לאחר מותו נולד לו בן ונקרא יובב גור-ארי. 

טוראי

שטרן שמואל נפל ב7.7.48

בן דבורה ובן-ציון, נולד ביום י"א בשבט תרפ"ח (2.2.1928) בווארשה, בירת פולין. ב-2.6.1935, בהיותו בן שבע, עלה לארץ עם הוריו באונייה "פולוניה". למד בבית-ספר יסודי בתל-אביב. המשיך את לימודיו בבית-הספר התיכון "בלפור", ומשם עבר לטכניון העברי בחיפה. הצטיין במיוחד במתמטיקה. היה חבר ב"הגנה" ושירת כנוטר.

שמואל התגייס לצבא בתקופת לימודיו ושירת באחד הגדודים בחטיבת "כרמלי". הוא השתתף בהגנת חיפה העברית ובכיבוש העיר. היה בין מגיני משמר העמק, בין כובשי עכו ובין הלוחמים בגיזרת ג'נין. השתתף במבצע "ברוש", הניסיון לחסל את ראש- הגשר הסורי באזור משמר הירדן. בקרבות העזים שהתחוללו באזור נפל, ביום ד' בסיוון תש"ח (8.7.1948). הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בראש פינה.

סמל

שיינפרבר מרדכי נפל ב10.7.48

בן הינדה ודויד, נולד ביום י"ד באדר תר"ץ (14.3.1930) בירושלים. למד בבית-ספר יסודי בחיפה. כשהחל לעבוד התמסר למקצוע המסגרות ולומד בערבים בבית-הספר המקצועי שליד הטכניון. מרדכי הצטרף לגרעין ההכשרה "בשרשרת" של תנועת "בני- עקיבא" במושב שדה יעקב. שם התגייס למשטרת היישובים העבריים, שירת במשק אלונים ואחרי-כן חזר לביתו לעזור למשפחה.

זמן קצר לאחר שובו לחיפה פרצו קרבות מלחמת-העצמאות ומרדכי העמיד את עצמו מיד לשירות ה"הגנה" ושירת בחטיבת "כרמלי". הוא נשלח לתפקידי שמירה בעמדות מסוכנות בחיפה והיה אחראי להן ולמשפחות שגרו במקומות המבודדים. באחת ההתקפות על עמדה סמוכה נפצעו כמה מגינים ולא היתה אפשרות להוציאם משם. מרדכי הגיע למקום תוך הסתכנות רבה ותחת אש בלתי-פוסקת גרר והעביר את הפצועים למקום מבטחים. עם התגייסותו לשירות מלא נשלח לקורס מפקדי כיתות, בו הצטיין ונתמנה לסמל. אם כי משפחתו היתה זקוקה לעזרת מחלקת הסעד למשפחות החיילים, לא מיהר לסדר עזרה זו אלא דאג קודם להורי פקודיו. מרדכי לחם בקרבות דגניה והגליל העליון. השתתף עם גדודו במבצע "ברוש" לחיסול ראש-הגשר הסורי באזור משמר הירדן. הכוחות חצו את הירדן ואף כבשו כמה משלטים סוריים, אולם למחרת פתח האויב בהתקפת-נגד ואילץ את כוחותינו לסגת. מרדכי לחם בגיזרת פרדס חורי ונפל בקרב באזור זה, ביום ג' בתמוז תש"ח (10.7.1948).

הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בראש פינה. 

טוראי

שמואלי יעקב נפל ב18.9.48

בן גבריאלה ויצחק, נולד בחודש דצמבר 1927 בצרפת, בן למשפחה שומרת-דת. הוא סיים בית-ספר גבוה וכשהתבגר יצא מבית הוריו להכשרה בדרום-צרפת, בהתכוונו לעלות לארץ-ישראל. יעקב היה פעיל בתנועת "פועלי אגודת-ישראל". הוא הצליח לעבור בשלום את זוועות מלחמת-העולם השנייה. בחודש פברואר 1947 הגיע לחופי הארץ באוניית-המעפילים "המעפיל האלמוני", אך גורש לקפריסין ושהה באי שנה תמימה. שם עבר קורס מדריכים ולימד את הילדים מעולי צפון-אפריקה. לאחר ששוחרר מהמחנות בקפריסין הגיע ארצה ב-18.2.1948.

לאחר הקמת המדינה, התגייס יעקב ביום 13.7.1948 ושירת בחטיבת "כרמלי". בצבא פעל למען שמירת השבת והכשרות במטבחים ושאף להקים עם חבריו קיבוץ על יסודות רעיוניים ומעשיים שכתב עליהם בחיבוריו ובמאמריו. הוא חיבר גם שירים בנוסח הפיוט. בקרבות היה נכון תמיד לכל פעולה קשה ולחם בין הראשונים. יעקב נשלח למשלטים בגליל ונפל במרוס שבקרבת איילת השחר ביום י"ד באלול תש"ח (18.9.1948). הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בראש פינה. הניח אישה, רחל, ובת, חיה.

טוראי

שפיצר יוסף נפל ב10.7.48

בן קלארה ומרדכי, נולד ביום ו' באדר ב' תרפ"ז (10.3.1927) בעיר באיה, בדרום הונגריה. למד בבית-ספר יסודי ותיכון. כאשר נחקקו בהונגריה חוקים נגד העסקת יהודים במקצועות שחייבו השכלה גבוהה, למד את מקצוע החייטות ועבד בו. בזמן השלטון הנאצי התחפש לחייל גרמני. נתפס ונמסר לפשיסטים ההונגרים ונדון למוות. ברח מהכלא ונתפס, ושוב ברח. אחרי המלחמה חזר הביתה, הצטרף לקבוצת הכשרה, יצא ב"נתיב-הבריחה", והעפיל ארצה באונייה "כנסת ישראל". האונייה נתפסה בידי הבריטים ונוסעיה הוגלו לקפריסין. בשנת 1947 עלה ארצה.

סמוך לסוף 1947 התגייס להגנת המולדת ושירת בחטיבת "כרמלי". יוסף השתתף במערכות משמר העמק, חיפה וטירה, דגניה, ג'נין, ובשחרור הגליל המערבי עד ראש הנקרה. עם חידוש הקרבות בתום ההפוגה הראשונה, השתתף במבצע "ברוש" לחיסול ראש-הגשר הסורי באזור משמר הירדן. בקרבות העזים שהתחוללו באזור נפל, ביום ג' בתמוז תש"ח (10.7.1948). הובא למנוחת-עולמים בבית- הקברות הצבאי בראש פינה. 

טוראי

שקלת יעקב נפל ב17.5.48

בן פרידה ומשה, נולד בחודש דצמבר 1926 ברובע היהודי של העיר חלב בצפון סוריה. הוא למד בתלמוד-תורה ובבית-הספר של חברת "כל ישראל חברים". בשנת 1942 העפיל ארצה בדרך היבשה תוך עקיפת שומרי גבול הצפון. עבד כפועל בניין וחי בחיפה בבית-הוריו. כשהצטרף ב-1945 ל"הגנה" מילא את חובתו באימונים ובשירות, ולא פעם נטש לשם כך את עבודתו ומשפחתו לפרקי זמן ארוכים.

כאשר החליטה עצרת האו"ם ב-29.11.1947 על חלוקת הארץ והתושבים היהודיים יצאו לרחובות בשמחה ובריקודים, כבר ניצב יעקב בעמדת-מגן ואחרי כשלושה שבועות גויס לשירות מלא ושירת בחטיבת "כרמלי". הוא השתתף בשמירה, בהגנה ובפעולות- עונשין בחיפה ובסביבה, ואף-על-פי שבית-מגוריו עמד בסביבה ערבית מסוכנת, הופיע בכל עת ובכל מקום לפי הפקודה. יעקב צורף ל"ניידת" ושירת באבטחת הדרך לזיכרון יעקב ובפעולות-עונשין נגד כפרי הפורעים ג'בע ועין ע'זאל, שסיכנו את התנועה מתל-אביב לחיפה.

לאחר שעבר עם פלוגתו אימונים יסודיים, השתתף בשחרור חיפה והגליל המערבי ואחר-כך בכיבוש עכו. שם שירת במחלקה א' כסגן מ"כ ומקלען. לפי הפקודה פרץ עם כיתתו לתוך העיר מצד הים, הפורצים הותקפו ביריות על-ידי שני צלפים בין הבתים. הכיתה מצאה מחסה מאחורי גדר ויעקב העביר לשם את המקלע. בעת שעבר את הגדר נפגע מכדור בחזהו ונפל, אור ליום ח' באייר תש"ח (17.5.1948). הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בחיפה.

האות ר

טוראי

רודריק אליעזר נפל ב6.9.48

בן יהושע ובנבנידה. נולד בשנת תרפ"ט (1929) בתורכיה. עלה לארץ בשנת 1942. גויס לצה"ל ושימש כצלף בגדוד 23 בחטיבת "כרמלי". לאחר פירוק הגדוד עבר לגדוד 22 והיה לצלף ביחידת המודיעין הגדודית.
אליעזר נפל בעת מילוי תפקידו ביום י"ג באלול תש"ט (6.9.1949) והובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בחיפה. בן עשרים היה בנופלו. הניח אחריו אישה - יהודית ובת - תמר

טוראי

ריזמוביץ גזה נפל ב23.10.48

בן כרמלה קריינדל ויוסף-זלמן, נולד בשנת 1926 בעיר טרסווה, צ'כוסלובקיה.

משלט שייח'-עבד שליד מנרה הוחזק על-ידי כוחותינו. ב-22.10.1948, במהלך ההפוגה השנייה, תקפו כוחות קאוקג'י את המשלט במפתיע והוא נפל בידיהם. באותו יום תקפה פלוגת משוריינים של חטיבת "כרמלי" בניסיון לכבוש את המשלט מחדש, אך ללא הצלחה. למחרת נערכה התקפה נוספת, אך גם הפעם ללא הצלחה. בקרב זה נפל, ביום כ' בתשרי תש"ט (23.10.1948) והובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בראש פינה.

רב טוראי

רכב רייטר מנחם נפל ב21.4.48

בן שפרה ולוי-יצחק, נולד ביום ט"ז בחשוון תרפ"ו (3.11.1925) בווינה, בירת אוסטריה והגיע לארץ עם הוריו בשנת 1935. מנחם גדל בחיפה, מיהר לרכוש לעצמו את השפה ולהסתגל לסביבתו החדשה ועד מהרה דרש בתוקף מאת הוריו שישנו את שמם הלועזי (רייטר) לשם עברי. לאחר שסיים בית-ספר תיכון עבד כמחסנאי ב"פורד". משנת 1940 היה חבר ב"הגנה" ומילא כל פקודה וכל תפקיד שהוטלו עליו.

עם קריאת-הגיוס הראשונה לאחר פרוץ מלחמת-העצמאות התגייס, שירת בחטיבת "כרמלי" וסיים קורס מ"כים. מנחם יצא עם כיתתו לפעולות-חבלה. השתתף בכיבוש עין ע'זאל. שתים- עשרה שעות לפני ההתקפה המרוכזת לכיבוש חיפה נשלח עם חבריו לכבוש את בית ה"נג'אדה" בוואדי-רושמיה בחיפה ושם נפל ביום י"ג בניסן תש"ח (27.4.1948), יחד עם ידיד-נעוריו מנחם פרוסטמן, אשר ממנו לא נפרד מילדותו. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בחיפה. הניח אישה, מלכה.

טוראי

רכליס נחמן נפל ב10.7.48

בן דבורה וירחמיאל, נולד ביום י"ג בשבט תרע"ח (26.1.1918) בעיירה גייסין, אוקראינה והיה בן שלוש שנים בעלות המשפחה לארץ בימי העלייה השלישית בשנת 1921. נחמן גדל בחיפה, סיים בית-ספר תיכון ועבד כפקיד בחברת-החשמל. מגיל 16 היה פעיל ב"הגנה".

בפרוץ מלחמת-העצמאות בראשית תש"ח הפסיק את עבודתו והתנדב לשירות. לחם עם אנשי ה"הגנה" בחיפה עד לשחרור העיר, ואז דרש בתוקף ממפקדיו לצרפו, על אף בריאותו הרופפת, לפלוגה קרבית בחטיבת "כרמלי". נחמן השתתף במבצע "ברוש", שנועד לחסל את ראש-הגשר הסורי באזור משמר הירדן ונפל בקרבות הקשים באזור זה, ביום ג' בתמוז תש"ח (10.7.1948). הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בראש פינה. 

האות ק

טוראי

קוחן יוסף נפל ב12.4.48

יוסף, בנם של בלומה ואלתר-מנחם הכהן, נולד בשנת תרפ"ז (1927) בפולין, בעיר אולקוש שבמחוז קיילצה. בן למשפחה מהמכובדות בעיר, אביו היה סוחר תבואות אמיד. יוסף למד ב"חדר" וסיים בית ספר יסודי בעירו. גדל באווירה של הבנה, חיבה וחום משפחתי רב, והיווה את מקור האושר של הוריו.

ערב מלחמת העולם השנייה חיו באולקוש כ-2,700 יהודים. עם כניסתם של הכוחות הגרמנים לאזור (ספטמבר 1939) החלה רדיפת היהודים והחרמת רכושם. בעיר הוקם יודנראט ורבים מהיהודים נשלחו למחנות עבודה בכפייה בשלזיה.

בספטמבר 1941 רוכזו יהודי העיר בגטו. במאי 1942 עברה האוכלוסייה מצור, כאשר ננעלה למשך מספר ימים על ידי הגרמנים בגימנסיה המקומית ללא מזון ושתייה. מעטים מהאוכלוסייה הפולנית ניסו לסייע, וסיפקו לנצורים לחם וארוחות צהריים.

ביוני 1942 גורשו כל יהודי אולקוש למחנה ההשמדה אושוויץ.

הוריו, אחיו ואחיותיו של יוסף נספו באחד ממחנות ההשמדה. רק הוא שרד לאחר שעבר את שנות המלחמה באחד ממחנות הריכוז הגרמניים, עבר את כל מדורי הגיהינום וניצל בנס.

עם תבוסת גרמניה יצא יוסף מהמחנה והוא שלם בגופו, ואף רוחו החלה להתחזק. עד מהרה החל להסתגל לתנאים החדשים, הצטרף לתנועה החלוצית והתכונן לעלייה. ב-19 באוקטובר 1946 עלה בנמל לה סיוטה שבריביירה הצרפתית על אוניית המעפילים "לטרון", שאורגנה על ידי המוסד לעלייה ב' של ה"הגנה". האונייה, שנשאה 1,252 מעפילים - ניצולי שואה ממדינות מזרח ומערב אירופה וחברי תנועות נוער, הייתה נתונה למעקב הבריטים מרגע צאתה לדרך. בלב ים השתלטו עליה הבריטים תוך הפעלת כוח, האונייה נגררה לנמל חיפה, המעפילים הורדו ממנה בכוח והועלו על אוניות גירוש, שלקחו אותם למחנות המעצר בקפריסין.

כעבור כשבעה חודשים השתחרר יוסף, והגיע ארצה ביום 5 במאי 1947. עם בואו התגורר בחיפה ועבד במחצבת "ויצמן" שבסמוך לעיר. על אף כל התלאות שעברו עליו היה שמח, ער ועליז ומלא ביטחון בעתידו ובעתיד עמו. הארץ מצאה חן בעיניו והוא נקשר אליה בכל לבו. הוא זכור כאדם תמים וטהור, בעל אופי ישר ומזג נעים. מעט דיבר על מחנות הריכוז בהם שהה, ונראה כי הזוהמה בה טבל במשך שנים לא זיהמה אותו ולא השאירה כל עקבות. דבר לא הרתיעו: לא המחסור בדירה, לא חבלי ההסתגלות, דבר לא העיב על רוחו. את תלונות חבריו ביטל תוך הבעת ביטחון בעתיד.

מתוך אותו ביטחון נרתם יוסף למפעל הגנת היישוב עוד קודם למלחמת העצמאות. לחבריו, שהתייחסו בזלזול להתנדבותו למסירותו וראו אותו כ"אידיאליסט", ענה כי רק בהתמסרות למען העם הוא רואה טעם לחייו.

לאחר החלטת עצרת האו"ם מיום 29.11.1947 על חלוקת הארץ התנדב יוסף לכוחות ה"הגנה" וצורף לגדוד 22 של חטיבת "כרמלי" - חטיבה מספר 2. מאז עסק בהגנת אזור הצפון, בין היתר כמלווה שיירות בקו זכרון יעקב - חיפה.

בהמשך היה יוסף אמור לצאת לקורס מרגמות, אך הוא וחבריו לקורס צורפו באפריל 1948 לחיילי החטיבה שהוזעקו כתגבורת למשמר העמק.

קרבות משמר העמק ורמת יוחנן, שהתחוללו באפריל 1948, היו בין הקרבות הגדולים שהתחוללו בצפון הארץ ואף בארץ כולה בתחילת המלחמה. מפקדת ה"הגנה", שעמדה על חשיבות האזור, הזרימה לשם כבר בראשית המלחמה כוחות תגבור רבים מחטיבות "גולני", "אלכסנדרוני", "יפתח" ו"כרמלי". בראש החזית הוצב יצחק שדה, מבכירי מפקדי ה"הגנה" והפלמ"ח.

תחילת הקרבות ביום 4 באפריל 1948, כאשר "צבא ההצלה" הערבי בפיקוד קאוקג'י תקף את קיבוץ משמר העמק. קאוקג'י קיווה כי יוכל לחסום את כביש ואדי מילק הסמוך לקיבוץ, בו עברה התחבורה היהודית מתל אביב והשרון לחיפה, ולאחר מכן יסתער על שכונותיה היהודיות של חיפה.

הכוחות הערבים יצאו מג'נין ונעו לעבר משמר העמק, תוך שהם מפגיזים את הקיבוץ באחת ההתקפות הכבדות שידע עד אז יישוב יהודי. בעקבות ההפגזה הרצופה, במהלכה הגיעו משורייני האויב עד גדרות המשק, נמנו אבדות בקרב המגינים וחברי הקיבוץ ונזק רב נגרם למבנים. אך קו ההגנה לא נשבר, המגינים עמדו בגבורה מול התופת והשיבו אש.

הפסקת האש שהושגה בתיווך הבריטים החזיקה מעמד כמה ימים. הצעתם של הבריטים לפינוי המקום נדחתה, אך הפצועים והילדים פונו למקום מבטחים.

קרבות משמר העמק נמשכו עד ה-13 באפריל 1948 ובמהלכם עברו המשלטים שסביב הקיבוץ מיד ליד. בתום עשרה ימי לחימה קשים נהדפו הערבים לאזור הוואדי, הכוחות הישראליים כבשו כפרים נוספים באזור ששימשו בסיסי תקיפה של האויב וחסמו את הדרך מג'נין לחיפה הערבית.

באחד הקרבות ליד אבו-זוריק (סמוך לקיבוץ הזורע), ביום ג' בניסן תש"ח (12.4.1948), לחם יוסף כקשר של מפקד המחלקה. הוא נפצע קשה בראשו, הובהל לבית החולים "העמק" בעפולה אך שם מת מפצעיו.

כעשרים לוחמים ישראלים נפלו בקרבות משמר העמק, אך תוצאות הקרב הגדול השפיעו רבות על גורל המערכה בצפון הארץ וכן בהיבט הכלל-ארצי: יוקרתו של הכוח הערבי נפגעה, ואילו ה"הגנה" הצליחה להתארגן היטב לקראת המשך הלחימה ופתיחת מתקפת האביב על הכוח הערבי בארץ. חלומו של קאוקג'י לנתק את הגליל והעמק מאזור חיפה נופץ, וכוחות המגן הישראלים הרחיבו את שטח שליטתם.

יוסף היה בן עשרים ואחת בנפלו. נחשב כנעדר שמקום קבורתו לא נודע. מצבה לזכרו הוקמה בבית העלמין הצבאי בהר הרצל בירושלים, בחלקת הנעדרים. 

טוראי

קולדרו בנימין נפל ב16.7.48

בן רחל ושלמה-בכור, נולד ביום ח' בתשרי תרפ"ה (6.10.1924) בעיר איזמיר, תורכיה ולמד בבית-הספר של חברת "כל ישראל חברים" ("אליאנס"). בהיותו בן 14 גברה בו התשוקה לעלות לארץ-ישראל, וכשסירבו הוריו להרשות לו זאת, לקח שני זוגות מכנסים, מכרם, ויצא לדרך. בסוריה נתפס והוחזק כחצי שנה בכלא, במשטר של מכות ועינויים, עד שחלה. כשהבריא קצת ברח משם, אף כי ידע את הסכנה הכרוכה בכך, וב-13.8.1943 הגיע לארץ ברגל דרך גבול לבנון, תוך עקיפת שומרי הגבול. בבואו הצטרף לחברת-נוער בגבת, הועבר לסביבת כפר סבא, וכשמצא בהכשרת הפלמ"ח בכפר סבא וברמת הכובש חברים מתורכיה - הצטרף אליהם. הוא מילא כל תפקיד באמונה ובמסירות והשתתף בהעלאת מעפילים אל החוף, במבצעי המאבק בבריטים (פיצוץ גשרים ומסילות-ברזל) וב"ליל-וינגייט" בתל-אביב ועוד. בנימין היה ידוע ביחס חברי, בעליזות נעורים, בהתעניינות בכל בעיות העם והארץ ובכיבוד הזולת. משסיים את שתי שנות שירותו בפלמ"ח התגייס לפל"ם בחיפה והשתתף בפעולות נגד ארגוני הפורשים ואחר-כך נגד הערבים והאנגלים.

במלחמת-העצמאות שירת בחטיבת "כרמלי" ולחם על שחרור חיפה. אחר-כך צורף עם חלק מהפלוגה ליחידה אחרת בחטיבה. היה מטובי המקלענים, וכשאמרו לשולחו לקורס קציני מכונות-ירייה סירב ללכת, כי רצה להיות חייל טוב בלי לפקד ולהשתרר על אחרים. בנימין יצא עם גדודו אל הגליל והצטיין באומץ ובגבורה בקרבות. באחרונה השתתף במבצע "ברוש", שמטרתו היתה לחסל את ראש-הגשר הסורי באזור משמר הירדן. לחם בקרבות העזים על משלט ח'ירבת ירדה, שעבר מספר פעמים מיד ליד, ובקרב על משלט זה נפל, ביום ט' בתמוז תש"ח (16.7.1948). הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בראש פינה.

טוראי

קולומבוס יעקב נפל ב16.4.48

בן צילה וחיים, נולד ביום כ"ה בחשוון תר"ץ (28.11.1929) בחיפה. הוא גדל באווירה של תרבות שורשית יהודית, שמירת הדת והמסורת ואהבת המולדת. יעקב-יוסף למד בבית-הספר התיכון הדתי "יבנה" בחיפה, אשר אביו היה אחד ממייסדיו. לאחר שסיים את הכיתה השישית הפסיק את לימודיו בבית-הספר, השתלם כרואה-חשבון ועבד במקצוע זה כדי לעזור להוריו. בו בזמן התכונן לבחינה המקצועית הלונדונית ועמד בה בהצטיינות. מוריו ומנהל בית-ספרו מעידים עליו כי היה ברוך-כשרונות ואחד התלמידים המצוינים בכל תחומי לימודיו. יעקב-יוסף היה בעל תפיסה מהירה, נעים-נימוסים, שקדן ודייקן וזכה בשבחי כל מחנכיו. פעיל וער לכל המתרחש ביישוב, התמסר בלהט לבו להדרכת הנוער הדתי "מזרחי" והיה אחד ממייסדי הסניף בחיפה. הוא השתתף בעלייה לביריה כחבר ה"הגנה" בפלוגה הדתית. הירבה לכתוב מסות ומאמרים המעידים על רב- גוניות הנושאים בהם הגה והתעניין.

עם פרוץ מלחמת-העצמאות התגייס מיד וצורף לחטיבת "כרמלי" ועימה פעל בחיפה בגזרות השונות והקשות. אחר-כך הועבר עם יחידתו לרמת יוחנן להגנת האזור מפני התקפות הדרוזים אשר כבדו מיום ליום. בקרב שהתנהל בכפר אושה על רמת יוחנן בין יחידתו ליחידת הדרוזים התוקפת, אץ יעקב להציל את מפקדו אשר נפצע קשה, ואז נפגע מצרור כדורים ונפל, ביום ז' בניסן תש"ח (16.4.1948). הובא למנוחת-עולמים בבית- הקברות הצבאי בחיפה. 

סרן

קזשטכר דוד קז נפל ב22.4.48

בן אפרים-פישל ורבקה. נולד בי"ב בניסן תרפ"ד (16.4.1924) בעיר ואהרן, גרמניה. בדצמבר 1934 עלה עם הוריו לארץ. למד עד גמר מחלקה ז' בגימנסיה "ביאליק" בחיפה. הבליט נטיה מיוחדת למדעים המדויקים. הפסיק את לימודיו מסיבות משפחתיות, ואחרי הצליחו בבחינת-כניסה נתקבל בסתיו 1947 בטכניון ושוב הפסיק את לימודיו כדי להצטרף ללוחמים. ב- 1939 "הגדיל" את גילו ונתקבל ל"הגנה". שירת בפלוגת הקשר בחיפה. מפקדיו הבחינו בסגולותיו ושלחוהו לקורס מ"כ, נוער, ואחר-כך לקורס מפקדי עמדות. השתתף ביסוד הגדנ"ע ובהרחבת שורותיו ונתמנה בו למ"מ. אחר-כך נשלח, בהסואה של שירות בנוטרות, להדריך הדרכה צבאית את הנוער בנפת כנרת. חזר לחיפה ותוך כדי נשיאה בעול פרנסת המשפחה, בגלל מחלת אביו, הרחיב את פעולתו ב"הגנה" ברכישת נשק, הסתרתו והטיפול בו, וכן ביחידת-חבלה סודית ומצומצמת. סיים קורס מ"כ ואחר-כך מ"מ בחי"ש. נתקבל למנגנון-הקבע של ה"הגנה" ונתמנה למפקד גדוד-נוער ואחרי גמרו קורס לקציני-מודיעין שירת בתפקיד זה במחוז חיפה. אחר-כך, מתוך התכוננות לבחינת כניסה לטכניון, שימש מדריך בקורס לקצינים מפקדי מחלקות. ידע לשמור בסוד לא רק את עניני שירותו, אלא גם את עלייתו בדרגות הצבאיות.

בראשית מלחמת-השחרור נחלץ בין ראשוני הסטודנטים לגיוס מלא ונתמנה לסגן מפקד גדוד חי"ש בחיפה. מילא בהבנה ובכושר רב תפקידים קשים בהגנת חיפה והבטחת הדרכים אליה ובביצוע משימות-חבלה מיוחדות בגליל המערבי. מתוך סכנה מתמדת גם מצד האנגלים השתתף בתכנון הפעולות לכיבוש חיפה, לכשתגיע השעה. פיקד על הפעולות לכיבוש החלק המזרחי של העיר ובביצוע משימה זו נפל בבית-התעשיה בחיפה ביום 22.4.1948, שעתים לפני שחרור העיר. למחרת היום הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות בחיפה. ב- 30 באוקטובר 1948 נקרא מחנה צבאי שעל-יד חיפה על שמו של הסרן דויד קזשטכר. לפי פקודת המטכ"ל הועלתה דרגתו אחרי נפילתו לדרגת סרן. 

 טוראי

 קינקולקין משה זלמן  נפל ב10.7.48

בן שושנה ואליהו, נולד בשנת 1922 בעיר איויה ליד וילנה, פולין. אביו מת בילדותו ומשה-זלמן הוצרך לצאת לעבוד לשם פרנסתו ופרנסת משפחתו. ב-1941 נכנסו הנאצים לכפר, ציוו על היהודים לחפור בור גדול וזרקו לתוכו 2600 נפש ומשפחתו ביניהן. אז נשבע לקחת נקם. הוא ברח ליערות ושלוש שנים נלחם בקרב הפרטיזנים (ב"גדוד נייבסקי"). התנדב לפעולות מסוכנות ונפצע פעמיים. אומץ-רוחו הפתיע את חבריו שהכירוהו כאדם שקט וצנוע. בשנת 1944 הגיע אל הצבא האדום, נשלח לבית-ספר לקצינים בוויטבסק והצטיין בלימודיו. לאחר שנה, בימי חופשתו, בא לעיירה לחפש שרידים ממשפחתו ולא מצא. מילדותו שאף לעלות ארצה, וכעבור זמן-מה ברח מוויטבסק לגרמניה וצרפת כדי להצטרף אל המעפילים. באחד המחנות הכיר את איטה, יהודיה מפולין, אשר בימי השואה התחפשה לנוצריה בעזרת תעודות אוקראיניות, ונשאה לאישה. בשנת 1947 עלו באונייה "לטרון". גורשו לקפריסין, ושוחררו בעתלית, שם נולדה להם בת, ברכה. משה- זלמן הסתגל בהתלהבות לחיי הארץ, מצא מקום-מגורים בטבעון ועבד כמסגר בחברת- החשמל.

כעבור חודשים מספר פרצה מלחמת-העצמאות. הוא התגייס ב-18.4.1948, עוד לפני שהגיע מועד גיוסו, ושירת באחד מגדודי חטיבת "כרמלי", בציינו: "עוד הפעם לא יאמר לי היטלר לחפור בור..." משה-זלמן השתתף בקרבות שונים. בגיזרת סג'רה נפצע ברגליו. כשהבריא סירב לקבל תפקיד לא-קרבי. השתתף במבצע "ברוש" לחיסול ראש-הגשר הסורי באזור משמר הירדן ונפל בקרב ביום ג' בתמוז תש"ח (10.7.1948), בעת הפגזה כבדה על המשלט. הוא הפעיל את המרגמה בקדחתנות ובדייקנות עד שיצאה מכלל שימוש. הובא למנוחת- עולמים בבית-הקברות הצבאי בראש פינה.

טוראי

קרמן, מרדכי (מוטקה, מוט'לה) נפל ב22.4.48

בן מנוחה ויוסף, נולד בשנת 1929 בחיפה למשפחת פועלים. הוא למד 6 כיתות בבית-הספר הריאלי וסיים בית-ספר מקצועי. בהיותו בן 15 הצטרף כחבר לתנועת "בני-עקיבא" ולשורות ה"הגנה" ועשה לילות כימים בשמירה בעמדות ובשליחויות שונות.

עם פרוץ מלחמת-העצמאות - והוא אז בן 19 - היה בקרב אנשי הפלוגות הראשונות בחטיבת "כרמלי" שיצאו לעמדות. מתוך רצון לעזור לחבריו בקרב בחר להיות חובש ובתפקיד זה נפל. אחותו סיפרה על שובו מהקרב על רמת יוחנן. הוא הגיע הביתה עייף ורצוץ וסיפר, כי 15 חברים, ביניהם המפקד, נפצעו במערכה והוא חבש פצעי כולם. בסוף הקרב, כך סיפר לה, נשארו מספר לוחמים ובידם תחמושת מועטה, עד שהחליטו להשאיר לכל אחד כדור, כדי שלא ליפול חיים בידי האויב. ברגע האחרון הגיעה תגבורת והצילה אותם מן המיצר. שלושה ימים אחרי קרב זה, ביום י"ג בניסן תש"ח (22.4.1948), לחם בקרב לשחרור חיפה ושם נפל בלכתו להציל חבר שנפצע ברחוב סטנטון. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בחיפה

האות צ

טוראי

צדוק חיים נפל ב17.5.48

בן שדרה וצלח, נולד בשנת 1922 בבגדד, בירת עיראק והתחנך ברוח המסורת. הוא למד בבית-ספר יסודי בתלמוד-תורה. סיים בית-ספר תיכון וידע עברית, ערבית, אנגלית וצרפתית. ב-9.1.1942 עלה לארץ בניגוד לרצון הוריו. עבד כחשמלאי ובבית-חרושת לסריגה. ברבות הימים החל לנטות אחר הרעיונות הקומוניסטיים ואף היה מבקר במועדון הקומוניסטים ביפו. בשנת 1943 הצטרף ל"הגנה".

לאחר החלטת עצרת האו"ם ב-29.11.1947 על חלוקת הארץ ופרוץ מלחמת-העצמאות בעקבותיה, היה בין ראשוני המתגייסים לשירות ושירת בחטיבת "כרמלי". בתקופה ההיא רצה להיבחן בבחינת-הבגרות הלונדונית, אך מהלך מלחמת-העצמאות מנע זאת ממנו. חיים השתתף במערכות חיפה והיה בין כובשי עכו, בה נפל ביום ח' באייר תש"ח (17.5.1948) מכדורי צלף ערבי. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בחיפה. 

רב טוראי

צמחי סיני נפל ב16.7.48

בן סוניה ומיכאל, נולד ביום א' באלול תרפ"ז (29.8.1927) בתל- אביב. לאחר שסיים את בית-הספר היסודי ואת הגימנסיה "הרצליה" בתל-אביב למד הנדסת בניין בטכניון בחיפה. היה חבר באגודות הספורט "זבולון" ו"הפועל" בהיותו תלמיד בבית-הספר היסודי. בשנת 1942 הצטרף ל"הגנה". היה מדריך חג"ם (חינוך גופני מורחב), בקורסים למפקדים ומפקד כיתה בחי"ש. בשנת- שירותו שירת כנוטר במשטרת הרכבות בתל-אביב. בשנת 1946 נאסר על-ידי המשטרה הבריטית.

בפרוץ מלחמת-העצמאות התגייס לצבא ושירת כמפקד כיתה באחד מגדודי חטיבת "כרמלי". סיני השתתף בקרב על חיפה, בכיבוש עכו, בקרבות נגד הדרוזים ליד רמת יוחנן, בשער הגולן, בצמח וראש הנקרה. היה בין הפורצים לג'נין והסתער ראשון על הגבעה במבואותיה. בכל שעת הקרב על ג'נין עבר בעמדות ועודד את רוח אנשיו, רץ תחת ברד-כדורים, פנים אל פנים עם האויב, להציל נהגים שנפצעו או מכוניות שנתקעו בדרכן בשעת ההתקפה. חייו היו נתיב בהיר של שאיפת דרור, זקיפות קומה, ביטחון והקרבה עצמית. היה עלם תוסס ואמיץ-לב.

בעת מבצע "ברוש" לחיסול ראש-הגשר הסורי באזור משמר הירדן, היה בין מגיני משלט ח'ירבת ירדה. משלט זה בלם את ניסיונות הסורים להתקדם לעבר ראש פינה ולנתק את הגליל העליון המזרחי. על המשלט התנהלו קרבות עזים והוא עבר מספר פעמים מיד ליד. תוך הפגזה כבדה והפצצות ממטוסי האויב הגיעו הטנקים של הסורים למרחק 50-70 מטר מעמדה זו. סיני עמד מול הטנקים וכיוון כלפיהם את אש מכונת-הירייה. בפעולה זו נפל, לאחר שנפגע מצרור כדורים, ביום ט' בתמוז תש"ח (16.7.1948). אחרי נופלו נאלצה יחידתו לסגת, מאחר שמכונת-הירייה שבה ירה באויב עד רגעי חייו האחרונים, נשתתקה. נקבר בראש פינה. אין לכתוב על קרב ירדה בלי להזכיר את אומץ רוחו וגבורתו העילאית - כתב עליו חבר שהשתתף עימו באותו קרב. על סיני הושר בגדודו: "כך מקרב אלי קרב - מי ימנה - / מם-כף בגדודו הגאה - / הוא צעד, ולחם והגן, / עד בואכה משמר-הירדן - -".

ביום ט"ז בסיוון תש"י (1.6.1950) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק.

האות פ

טוראי

פולק, אברהם (אלפרד, פרדי) נפל ב10.7.48

בן רבקה ויוסף, נולד ביום ט"ז בכסלו תר"ף (8.12.1919) ברומניה, ובה סיים בית-ספר תיכון. אברהם עלה לארץ בשנת 1941 ורצה להצטרף ללוחמים בנאצים.

אברהם התגייס לצבא הבריטי, צורף לבריגדה היהודית ולחם באיטליה. עם השחרור חזר לארץ. בפרוץ מלחמת-העצמאות התנדב לצבא, שירת בחטיבת "כרמלי", השתתף כחבלן בקרב על חיפה ובכיבושה. לאחר שסיים קורס רגמים והשתתף בכיבוש עכו, בקרב על ג'נין ובקרבות בסביבת משמר הירדן. נפל בקרב ביום ג' בתמוז תש"ח (10.7.1948) בעת מבצע "ברוש" לחיסול ראש-הגשר הסורי באזור משמר הירדן. מקום קבורתו לא נודע. מצבה לזכרו הוקמה בבית-הקברות הצבאי בהר-הרצל בירושלים.

ביוני 2005, במסגרת חקירת היחידה לאיתור נעדרים בצה"ל נמצא כי אברהם קבור בקבר אחים יחד עם דויד אביגדור ואברהם לוי בבית-העלמין הצבאי בראש-פינה, בקבר המשוייך לחללי גבעה 243.  

 טוראי

פלדבלום דוד נפל ב16.4.48

בן חנה וחיים, נולד ביום ז' בכסלו תרפ"ב (8.12.1921) בעיר לודז', פולין. הוא חונך ברוח היהדות המסורתית ועם זאת למד בבית- ספר תיכון וסיים שש כיתות עד עלות המשפחה לארץ-ישראל. בראשונה עלתה המשפחה לארץ בשנת 1925 ודויד עודנו ילד רך, עזבוה וחזרו אליה בפעם השנייה ב-13.9.1936. סיים את הקורסים המקצועיים בשיעורי-הערב שליד הטכניון העברי בחיפה והצטיין בהם. מצעירותו היה חבר ה"הגנה" והשתתף בקורס קשר של החי"ש בחיפה. בשנות מלחמת-העולם עבד בסדנה של הצבא הבריטי כחרט מומחה. על אף הקשיים המרובים שעמדו בדרכו השתתף בקביעות בשיעורים ובאימונים של פלוגתו ב"הגנה" בימי חול ושבתות. לא אחת היה צפוי לפיטורין מעבודתו משום שנעדר ימים רבים מהעבודה בהיותו באימוני-שדה או בקורסים. באביב 1947, כשנקרא החי"ש להיחלץ לעבודות ביצורים בגליל, היה גם דויד בין המתנדבים ויצא לחודש ימים. לא חשש ולא דאג למקום עבודתו. תשובתו היתה אחת: "הגנת המולדת קודמת לכל".

משהחלו המהומות בחיפה בעקבות החלטת עצרת האו"ם על חלוקת הארץ לשתי מדינות והחי"ש עמד בפרץ והחזיק בעמדות הקיצוניות והמסוכנות ביותר, היה דויד בין המגינים האמיצים ביותר. בלי אומר ודברים, בשקט מוחלט ובצנעה, יצא לכל תפקיד שהוטל עליו. הכיתה שלו היתה מן הידועות בכל הפלוגה, שצורפה אחר-כך לחטיבת "כרמלי". לא אחת היתה פלוגה זו בסכנה חמורה ביותר בהיותה בעמדות ברחובות סטנטון, נצרת ועירק בחיפה ונותקה כליל מבסיסה, בתוך ים גועש ועויין של ערבים מרצחים. גם בפעולות- התקפה נועזות נבחר להשתתף משום שמפקדיו ידעו להעריך את נכונותו ומסירותו וידעו שהוא חייל למופת שאפשר לבטוח בו בכל עת, ובעתות סכנה לא יכזיב. דויד השתתף בהתקפה על ואדי רושמיה, בפיצוץ בתים שמהם הותקפה התחבורה העברית, בהתקפה על הראדאר ובהתקפת-פתע על ערבים שלבשו תלבושת חיילים בריטיים ובעוד פעולות-פשיטה נועזות רבות. בחודש ינואר 1948 יצא עם פלוגתו לכפר החורש וחניתה. כעבור חודשיים חזר לחיפה והמשיך בתפקידי שמירה והתקפה והגנת העיר מפני הפורעים הערביים. דויד היה נחבא אל הכלים. מעולם לא הרים את קולו יתר על המידה ולא קפץ בראש. היה מתון ושקט במעשיו, שכילכלם בתבונה. את כל זמנו הפנוי, בין קרב לקרב, היה מקדיש לקריאה. היה חדור רגש אחריות ולא ידע פחד מהו. לפעולה המסוכנת ביותר היה יוצא כשבת-צחוק על שפתיו. הוא לא אהב להתפאר בפעולותיו הנועזות והמסוכנות, שהיו לו כדבר המובן מאליו. מעולם לא סיפר להוריו היכן היה ובאלו פעולות השתתף. תשובתו היתה תמיד: אל דאגה, איני נמצא בסכנה!

בתחילת חודש אפריל, כאשר צבא קאוקג'י תקף את משמר העמק, יצא עם פלוגתו לעזרה והשתתף בכיבוש הכפר הערבי אבו-זוריק. הוא סירב לקחת חלק בביזת הכפר, באומרו: "המלחמה פוגעת תמיד במישהו - כעת בערבים הללו, ומחר אולי גם בנו. לא אסחב מכאן מאומה". בשחר יום ז' בניסן תש"ח (16.4.1948), בעודו יגע מקרבות משמר העמק, נזעקה פלוגתו לבלום את התקפתם הסוערת והרת-הסכנות של הדרוזים על רמת יוחנן. הוא השתתף בכיבוש הכפרים אושה וקסייר, בהם התבססו הדרוזים. משהחלה ההתקפה הנגדית של המוני הדרוזים היה במרכז כפר אושה ליד המפקדה. בראותו כי הלוחם ליד מכונת-הירייה מתבוסס בדמו רץ למלא את מקומו ואז פגע כדור "שפנדאו" בראשו והוא נפל חלל. גופתו נשארה בשדה ורק לאחר נסיגת האויב הובא למנוחת-עולמים בבית- הקברות בכפר אתא. 

 טוראי

  פלוטניצקי מאיר נפל ב12.1.48

בן שרה וזאב, נולד בשנת 1931 בעיר פרוז'אני, פולין. בשנת 1936 עלו הוריו ארצה והשתקעו בחיפה, בה למד בבית-ספר יסודי, וגם התחנך במוסד-הילדים "עלומים" בהרצליה ובכפר סבא. בסיימו את חוק לימודיו בבית-הספר, התקבל כמתלמד למוסך "חבר" בחיפה. היה חבר "הנוער העובד", ומשחרותו - בגדנ"ע. כן היה מחברי הימייה של "הפועל" והנהלת "תל עמל".

עם פרוץ מלחמת-העצמאות בעקבות החלטת עצרת האו"ם על חלוקת הארץ, צורף לחטיבת "כרמלי". ביום א' בשבט תש"ח (12.1.1948) נשלח לתלות שלט-ביטחון על גשר רושמיה אשר בחיפה, שם השיגו כדור מרצחים ולפני שהוגשה לו עזרה בבית- החולים, מת. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בחיפה. בנופלו טרם מלאו לו 17 שנים.

 

רב טוראי
פלפל, יעקב (יענק'לה) נפל ב16.4.48

בן מרים ומשה, נולד ביום ט' באדר ב' תרפ"ד (15.3.1924) בצפת. בילדותו היה חלש וחולני ואחר-כך גדל והיה לבחור חסון וחזק. תחילה למד בבית-ספר יסודי ואחר-כך עבד כנהג בחיפה. היה חבר ה"הגנה" והשתמש בקשריו עם אנשי הצבא הבריטי, שעבד אצלם כנהג, כדי להשיג נשק ל"הגנה".

בראשיתה של מלחמת-העצמאות התייצב לשירות ושירת בחטיבת "כרמלי". הוא השתתף בקרבות בדלית-אל-כרמל, בוואדי רושמיה, בפיצוץ גשרים בגליל ובקרבות רבים אחרים. סיים קורס מ"כים בבית אורן ולפעולה הראשונה בדרגתו החדשה יצא להגנת רמת יוחנן בפני הכנופיות הערביות ובעלי-בריתן הדרוזים. ב"ברן" שבידו קצר באויב וכשנשתתק הכלי והוא ניסה להפעילו מחדש, נפגע מכדור אויב במצחו ונפל, ביום ז' בניסן תש"ח (16.4.1948). הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בחיפה. 

 טוראי

פנונו יצחק נפל ב17.5.48

בן בתיה ואליהו, נולד בשנת 1930 בביירות, בירת לבנון ובאותה שנה עלתה המשפחה לארץ והשתקעה בחיפה. יצחק למד בבית- הספר "נצח ישראל" ונתחבב על המורים. בגיל 14 החל לעבוד כשוליה ואחר-כך כמכונאי במשרה קבועה במוסך קואופרטיב האוטובוסים "חבר" (שהצטרף אחר-כך לקואופרטיב "אגד") והיה חבר בהסתדרות "הנוער העובד". בחלק משכרו תמך במשפחה. משבוטלה העבודה השכירה בקואופרטיב פוטר גם הוא, אך לא התייאש, לקח הלוואה ובצירוף חסכונותיו רכש לו מכונית ועבד כנהג פרטי. יצחק היה חבר ה"הגנה" מנעוריו והקדיש לה הרבה מזמנו.

עם פרוץ מלחמת-העצמאות בעקבות החלטת עצרת האו"ם על חלוקת הארץ לשתי מדינות, מכר את מכוניתו ופרע את חוב ההלוואה. הוא התייצב לשירות בשמירה ובהגנה ולמחיתו עבד בחנות למכירת ירקות. משגברה המלחמה התגייס לשירות מלא וצורף לאחד מגדודי חטיבת "כרמלי". השתתף בהגנת חיפה ושחרורה ובמבצע "בן-עמי" לשחרור הגליל המערבי. יצחק נפל בקרב על עכו ביום ח' באייר תש"ח (17.5.1948). הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בחיפה. ביום לווייתו הופסקו הלימודים בבית-הספר "נצח ישראל", שבו למד.

סמל

פרובר אברהם נפל ב 16.7.48

בן חנה ונחמן, נולד ביום י"ז בכסלו תרפ"ו (4.12.1925) בפתח תקווה. משפחתו התגוררה במושב גת רימון שליד פתח תקווה. אברהם סיים את בית-הספר היסודי בפתח תקווה ועבד כמסגר בבית-החרושת "הארגז" וגם בניסור יהלומים. בימי מלחמת- העולם השנייה שירת כשנה בפלמ"ח בגליל המערבי ובעמק זבולון ושוחרר כדי שיוכל לתמוך במשפחתו. אברהם היה חבר ה"הגנה" מנעוריו, פעיל החי"ש בפתח תקווה ונוסף לכך היה מפקד משמר נע של נוטרים. בשנת 1947 סיים קורס מ"כים וקורס לנשק מסייע. אברהם היה "צבר" שורשי שחי כל ימיו בכפר. ער, עליז וניחן בחוש-הומור. בעל ביטחון עצמי. בכל הליכותיו לא הורגשה כל סתירה בין פנימיותו לחיצוניותו.

בתחילת 1948, בפרוץ מלחמת-העצמאות, התגייס, שירת בחטיבת "כרמלי" והיה פעיל ביחידת-הדרכה באחד מגדודי החטיבה. הוא מילא תפקיד סמל בעורף ובחזית משמר הירדן-ירדה. כמפקד היה מסור ביותר לפקודיו.

השתתף במבצע "ברוש" - הניסיון לחיסול ראש-הגשר הסורי באזור משמר הירדן. נפל בקרב בליל ט' בתמוז תש"ח 17.7.1948)-16), בשעת ההתקפה הגדולה על ח'ירבת ירדה בחפותו על נסיגת כוחותינו. אברהם קצר במכונת-הירייה שלו באויב הסורי לעשרות, עד שנשאר בין האחרונים מכוחותינו שכותרו על-ידי האויב ולא ניתן עוד לסגת. הובא למנוחת- עולמים בבית-הקברות הצבאי בראש פינה.

רב טוראי

פרודובסקי, אריה (אריה'לה, אריון) נפל ב 21.4.48

 

בן שרה ואליעזר, נולד ביום ט"ז בסיוון תרפ"ז (16.6.1927) בירושלים למשפחה ותיקה בארץ. הוא החל ללמוד בבית-הספר היסודי "תחכמוני" בירושלים וכשעברה המשפחה לחיפה ב-1935 התקבל לבית-הספר הריאלי. היה בעל מזג טוב וצנוע בהליכותיו. אהב במיוחד את השפה העברית ואת המוסיקה.

מיד לאחר סיימו את לימודיו בגימנסיה התגייס, על אף גילו הצעיר, לבריגדה היהודית ושירת עימה בחוץ-לארץ. עם תום הקרבות השתתף בהגשת עזרה לשארית הפליטה באירופה.

עם שחרורו מהצבא הבריטי החל לומד בטכניון, בפקולטה לטכנולוגיה ובאותו זמן היה פעיל ב"הגנה" ושימש בתפקיד חשוב של אספקת נשק והעברתו. עם החמרת מצב הביטחון דרש שיעבירוהו לתפקידים קרביים של ממש ובקשתו נתמלאה.

ביום י"ב בניסן תש"ח (21.4.1948) יצא אריה בראש כיתה לכבוש את בית הנג'אדה בוואדי- רושמיה בחיפה ובפעולה נועזת זו נפל. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בחיפה.

רב טוראי

פרוסטרמן, יחיאל נפל ב22.4.48

בן רבקה ויצחק, נולד ביום כ"ג בכסלו תרפ"ה (20.12.1924) בחיפה. הפסיק לימודיו בבית-ספר תיכון על-מנת ללמוד מלאכה ולעזור להוריו. באותו זמן הצטרף לאגודת "המכבי" ובגיל 16 הצטרף ל"הגנה". יחיאל השתתף בפעולות רבות בתקופת המאבק בבריטים. בדצמבר 1947, עם פרוץ מלחמת-העצמאות, הועבר לחי"ש ואחרי זמן קצר נתמנה למפקד כיתה. יחיאל השתתף בהתקפה על כפר המרצחים בלד א-שייח'. היה עלם יפה-תואר, נוח לבריות, צנוע הליכות ועדין ביחסיו עם הבריות. מעולם לא סיפר על פעולותיו ב"הגנה" ובמלחמה. יחיאל היה פעיל בהגנת חיפה, היה בין מגיני הגליל המערבי, חניתה, שבי ציון, מגידו, והשתתף בקרבות על משמר העמק ורמת יוחנן. היה מסור ונאמן לבית הוריו וכאשר אחיו עמד לשרת באותה יחידה שבה שירת, הזהירו כי מוטב לו לשרת ביחידה אחרת כדי להפחית על-ידי כך את הסיכון של שניהם. ואמנם על-ידי כך הציל את אחיו.

בפעולות שחרור חיפה יצא בראש אנשי כיתתו לכבוש את בית חורי וביום י"ג בניסן תש"ח (22.4.1948), בעיצומו של הקרב, נפגע מכדור צלף. לחבריו קרא: "חברים קיבלתי כדור... המשיכו! קדימה!" הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בחיפה.

רב טוראי

פרחודניק בצלאל נפל ב  22.4.48

 

  בן חנה ויוחנן, נולד ביום י"ט בתשרי תרפ"ד (29.9.1923) בווארשה, בירת פולין, ובשנת תרפ"ה, בהיותו בן שנה עלה לארץ עם משפחתו. כשהתיישבה המשפחה בירושלים נתקבל לבית-הספר "תחכמוני", סיימו בהצלחה, למד בבית-הספר התיכון בבית הכרם ועם סיום לימודיו התנדב לנוטרות ושירת בסביבת חיפה. בהיותו כבן 14 הצטרף ל"הגנה", עבר מחנות-עבודה במשקים, השתתף באימונים וסיים קורס מ"כים בסביבות ים-המלח. בצלאל נתקבל לטכניון בחיפה ובו בזמן שירת כנוטר בלילות. בשנת 1946 עמד בבחינות- הגמר של הטכניון וקיבל תואר מהנדס-מכונות. הוא החל לעבוד ב"סולל-בונה" ושם עבד עד יום התגייסותו. בפלוגת הסטודנטים ב"הגנה" נטה לעסוק בנשק כבד, ועל-כן בהתגייסו לחטיבת "כרמלי", שירת בפלוגות הנשק המסייע. הצטיין גם בהדרכה הודות לזריזותו הרבה בספורט השימושי. משרצו להעבירו לחיל-ההנדסה בצבא, סירב ואמר שמקומו בחיל קרבי.

בצלאל נפל ביום י"ג בניסן תש"ח (22.4.1948), יום שחרור חיפה. כשנמשכה התנגדות האויב בבית חורי, נשלח עם כיתתו לכבוש את הבית. כשהוטל עליהם רימון תפסו בצלאל כדי להחזירו לזורקיו ולהציל על-ידי כך את חבריו - ונהרג במקום. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בחיפה. השאיר אחריו אישה, צלינה.

טוראי

פרידנזון חיים חנוך נפל ב10.7.48

בן לובה ויעקב-יצחק, נולד ביום כ"ט בחשוון תרצ"א (20.11.1930) בעיירה שאדק, פולין. גדל בלודז'. בפרוץ מלחמת-העולם השנייה היה בן עשר. הוא הוכנס לגיטו לודז', המשיך בשקידה את לימודיו והירבה בקריאת ספרים. בגלל עווית-מעיים שתקפתהו אושפז בבית-חולים. כשהוקף בית-החולים על-ידי פלוגת-השמדה נאצית הצליח להימלט בהתחפשו בבגדי מבוגר. עם חיסול הגיטו הובל עם בני המשפחה למחנה אושוויץ. הוריו נשלחו למשרפות והוא נשלח לעבודות-כפייה עד ששיחררוהו חיילי הצבא האמריקני. זמן-מה עבד בגרמניה כאפסנאי מטעם הוועד למען הנוער. הוא הצטרף להכשרה בצרפת, ובשנת 1947 עלה ארצה בעלייה ב' באונייה "המעפיל האלמוני". בעגון האונייה בחיפה, נפצע בתגרת הדמים עם הבריטים והוגלה לקפריסין, שם עבד בדואר המחנה. לאחר שנה הגיע לארץ והחל לעבוד בבית-דפוס.

עם פרוץ מלחמת-העצמאות נענה לצו הגיוס, שירת בחטיבת "כרמלי", ולאחר שבועיים של אימונים נשלח לעמדות במרכז המסחרי החדש בחיפה. עם גדודו השתתף בכיבוש חיפה וכפרי הערבים בגליל התחתון. היה מהראשונים שהתקדמו לעבר בניין המשטרה תחת מטר כדורים בשעת כיבוש עכו ואחר-כך השתתף בקרבות שניטשו בגליל המערבי, בשער הגולן, ובכיבוש ג'נין. משם נשלח לראש הנקרה. לאחר שעבר סידרת-אימונים נוספת יצא גדודו למבצע "ברוש" לחיסול ראש-הגשר הסורי באזור משמר הירדן. כשהותקף משלט ירדה נשלח עם עוד חבר להחיש עזרה לנתקפים. בקרב זה, בשעת הנסיגה, נפגע בראשו מכדור ונפל חלל ביום ג' בתמוז תש"ח (10.7.1948). גופתו נמצאה רק לאחר שנכבש המשלט שנית על-ידי כוחותינו. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בראש פינה. 

טוראי

פרומן יצחק זאב נפל ב10.9.48

בן שאול-אבא ופרידה. נולד ביום א' באלול תרפ"ב (25.8.1922) בעיר פרשקה שבפולין. סיים את לימודיו בבית-ספר יסודי שם. כל בני-משפחתו ניספו בידי הנאצים בימי מלחמת-העולם השניה. עלה לארץ בשנת 1948 דרך קפריסין ויצא ישר למערכה. באחד הקרבות בנגב (בין צאלים וגבולות) עלתה מכוניתו על מוקש, וכעבור ימים מספר, ביום ט"ז באלול תש"ט (10.9.1949), מת מפצעיו. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת-יצחק.

האות ע

טוראי

עצבי נתן נפל ב31.10.48

בן מרים ואהרן, נולד ביום א' בטבת תרפ"ח (25.12.1927) בירושלים. קנה השכלה עממית ועבד כטייח. בתקופת המאבק בבריטים הצטרף למחתרת אצ"ל. הוריו דאגו לו מאוד כשנעדר לילות תמימים מהבית לרגל פעולותיו במחתרת וביקשו שיסע להשתלם באמריקה, אולם הוא לא הסכים לכך בטענו, שעתה הוא לוחם כדי לשחרר את הארץ מהבריטים ואחר-כך, עם קום המדינה, יהיה צורך בחיילים, ואי-אפשר שבחור כמוהו יעזוב לעת הזאת את הארץ. נתן היה עליז, חסון, מלא חיים ונועז. נתגלה כאיש אמיץ, ראשון לסבל ולקרבן.

כשפרצה מלחמת-העצמאות השתתף עם חברי ארגונו בהתקפה על שכונת מנשיה, בצפון יפו. פוצץ יחידי עמדה ערבית ברימונים. "הדבק לגופי חומר-נפץ ושלחני להרוס את העמדה" - ביקש מחברו משנבלמה התקדמותם מחמת התגוננותה העזה של עמדה ערבית אחת. התגייס לצבא עם גיוס חיילי אצ"ל, שירת בחטיבת "עודד", והשתתף בקרבות בנגב ובגליל. נתן נפל ליד מנרה ביום כ"ח בתשרי תש"ט (31.10.1948), בהתנדבו לפרק מחסום שבו הוסתר מוקש, אשר התפוצץ תחת ידו והרגו. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בראש פינה.

המשלט הסמוך נקרא על שמו. 

האות ס

סולינקין אליהו נפל ב18.9.48 במרוס

טוראי

סבדוש מרדכי נפל ב16.7.48

בן סטפניה ואלכסנדר, נולד ביום ט"ז בטבת תרפ"ג (4.1.1923) בעיר אויפשט, הונגריה. למד בבית-ספר תיכון והיה בעל נטייה מיוחדת למוסיקה. בימי הגזירות נגד היהודים בהונגריה היה פעיל במחתרת ונלחם שכם אחד עם הפרטיזנים בפולש הנאצי. הוא נתפס בידי הגרמנים, אך הצליח לברוח ולהימלט על נפשו. מרדכי עלה ארצה ב-14.5.1946, שהה חודשים מספר בתל יוסף ואחר-כך עבר לחיפה ועסק במוסיקה. הוא השתוקק לנקום את נקמת אחיו ואחיותיו שנשמדו בידי הנאצים ונפשו הסוערת שאפה תמיד לחיים יהודיים שלמים ללא הסוואה כלשהי.

מרדכי היה בין ראשוני המתגייסים לצבא, שירת בחטיבת "כרמלי" והשתתף בפעולות שונות בגליל. הוא השתתף במבצע "ברוש" לחיסול ראש-הגשר הסורי באזור משמר הירדן ונפל בקרב באזור זה, ביום ט' בתמוז תש"ח (16.7.1948).

ביום ח' בחשוון תש"ט (10.11.1948) הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בראש פינה. 

רב טראי

סומברג אריה נפל ב 26.4.48

בן חיה וחיים, נולד ביום כ"א בטבת תרפ"ז (26.12.1926) בווארשה, בירת פולין ועלה ארצה ב-13.3.1935. בחיפה סיים שבע כיתות בגימנסיה "ביאליק" והצטיין בלימודיו.

מיד עם סיום הלימודים באוקטובר 1941 התגייס לחיל-המהנדסים בצבא הבריטי; שירת שנתיים בסוריה, שנה באפריקה ושנתיים באיטליה. בימי שהותו באירופה פעל בארגון ההעפלה.

כששוחרר משירותו בצבא הבריטי - ביוני 1946 - נתקבל לעבודה כפקיד בחברת-החשמל בחיפה. משנת 1939 היה חבר פעיל ב"הגנה".

לאחר החלטת עצרת האו"ם ב-29.11.1947 על חלוקת הארץ לשתי מדינות, עזב את עבודתו בחברת-החשמל והתנדב לשירות הביטחון. אריה שירת בחטיבת "כרמלי", היה אחראי לשיירות בגליל, בעמק, בחיפה ובסביבה, והיה בין משחררי חיפה. נפל בקרב בכפר טירה, שליד חיפה, אור ליום י"ז בניסן תש"ח (26.4.1948). הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בחיפה. 

רב טוראי

סופר שרייבר אברהם נפל ב 22.4.48

בן פנינה ומאיר, נולד ביום כ"ב בתמוז תרפ"ד (24.7.1924) בעיר נורבה, (מהריש אוסטראו), צ'כיה. בשנת תרצ"ו, בהיותו בן 11, עלה עם הוריו ארצה. המשפחה התיישבה בחיפה ואברהם סיים שם בהצטיינות את בית-הספר היסודי "נצח ישראל" והמשיך בלימודיו, אך עד מהרה נאלץ להפסיקם אחרי מות אביו ולעזור בפרנסת המשפחה הענפה. הוא החל לעבוד במכונאי רכב והצטיין בעבודתו. בשעות הפנאי ובערבים השתלם בקורסים או בעבודה עצמית והתכונן לבחינות-הבגרות. היה מצוי בעולם הספרים ואהבם בכל מאודו. אברהם היה בין מייסדי שבט "הצופים הדתיים" בחיפה והדריך בתנועה שנים רבות בהצלחה רבה. במלחמת-העולם השנייה אמר להתגייס לבריגדה היהודית או לפלמ"ח, אך הדבר לא נתאפשר כיוון שהיה התומך היחידי כמעט באמו.

עם פרוץ מלחמת-העצמאות עבר לשירות פעיל ב"הגנה", שירת בחטיבת "כרמלי", נשלח לקורס מ"כים בגליל ובאלונים והשתתף בקרבות כסמ"מ. כן השתתף בגיחות, סיורים, פעולות וחבלה בחיפה והסביבה. הוא הצטיין בקרב על רמת יוחנן ואף הומלץ לקבל אות- הצטיינות כמפקד עמדת-בית קיצונית אשר הציל את פצועיה הודות למסירותו וכושר פיקודו. כן השתתף בקרבות משמר העמק והיה בין הפורצים לבית-הנג'אדה בחיפה והמשימה בוצעה בהצלחה. ביום כיבוש חיפה, י"ג בניסן תש"ח (22.4.1948), בשעת כיבוש בית חורי, לחם בראש אנשיו שרבים מהם נפגעו מאש צלף שהתבצר בבית. אברהם התנדב לחסלו, השליך רימון לתוך הבית ופרץ לחדר, אולם הוא עצמו נפגע ונפל חלל. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בחיפה.

מפקדו כתב עליו, בין השאר: "בפריצה לבית חורי נהרג אברהם כשהוא פורץ ראשון. צורת מותו היתה אופיינית לחייו: תמיד לפרוץ, תמיד להלום, תמיד להיות ראשון". 

 טוראי

סטרבצינסקי, שמואל (שמוליק) נפל ב13.4.48

בן יצחק, נולד בשנת 1927 בעיר קילץ, פולין. לאחר הכיבוש הגרמני עבר את כל זוועות השואה במחנות הסגר והשמדה שונים והגיע לארץ באוניית-מעפילים בשנת 1946. עבר הכשרה בחברת-ילדים בכפר יחזקאל ונשלח למשק-הפועלות בפתח תקווה והצטרף לפלמ"ח.

בפרוץ מלחמת-העצמאות התגייס ושירת בחטיבת "כרמלי". שמואל נפל במשמר העמק ביום ד' בניסן תש"ח (13.4.1948) ונקבר במשמר העמק.

ביום א' באלול תש"י (14.8.1950) הועבר למנוחת-עולמים בבית- הקברות הצבאי בנחלת יצחק. 

האות מ

טוראי

מאינטאו, זאב (ולטר) נפל ב16.4.48

בנם-יחידם של אלזה וצבי, נולד ביום י"ד בחשוון תרפ"ט (28.10.1928) בעיר נירנברג, גרמניה. בשנת 1933 עלה עם הוריו ארצה והוא בן 11. זאב היכה שורשים עמוקים בחיי-הארץ, למד בבית-הספר התיכון "חוגים" בחיפה, ואת מקצועו - מסגרות - רכש לו בבית-הספר על שם טיץ. בשנת 1944 הצטרף ל"הגנה", ובשנים 1946-1947 שירת בנוטרות.

בפרוץ מלחמת-העצמאות התגייס לצבא ושירת בחטיבת "כרמלי" בחיפה, בכפר החורש, בחניתה ושוב בחיפה. היה ישר-דרך ונעים- הליכות. בחביבותו ובנכונותו לעזרה התבלט בין כל אנשי המחלקה. הוא התנדב לכל משימה מסוכנת ותפקידו - אלונקאי - היה לפי רוחו. היה "בן-הזקונים של המחלקה". טל-הילדות שנשתמר בו הרעיף רעננות על כל חבריו בכל שעה קשה.

בנסותו להציל חברים-לקרב בעמדה קדמית ליד רמת יוחנן, בכיבוש כפר אושה, נפגע ונפל ביום ז' בניסן תש"ח (16.4.1948). הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בחיפה. 

סגון

מוזס, נוח נפל ב16.4.48

בן עדינה ויצחק-חיים, נולד ביום י"ד בתשרי תרפ"ו (2.10.1925) בחיפה ורכש את השכלתו בבית-הספר הריאלי. בגיל רך הצטרף לתנועת "הצופים" והיה בה מדריך. עם חבריו לתנועה הירבה לצאת למחנות ולטיולים והיה כותב שירים על חוויותיו בתקופת- נעורים זו. בהיותו בן 17 סיים קורס מ"כים ב"הגנה" והועמד בראש החג"ם של בית-הספר הריאלי. בשנת 1946 הוסמך כמפקד מחלקה, השתתף בקורסים גבוהים ובפעולות ה"הגנה". רעיון חייו היה להכשיר הכשרה גופנית את הנוער העברי ולעשותו מסוגל להחזיק בנשק. עם סיום לימודיו בשנת 1947 נסע לאנגליה להשתלם בבית-ספר גבוה לחינוך גופני. בשעות הפנאי הורה עברית לנוער היהודי בגלזגו והיה מרצה שם על ארץ-ישראל.

בפרוץ מלחמת-העצמאות הריץ מכתבים לארץ, בהביעו את רצונו לחזור מיד וללכת לחזית. בשומעו על נפילת מחלקת ה"ל"ה", שחשה לעזרת גוש עציון, כתב לאביו: "מוכן אני לקחת את מקומו של כל אחד מהם". בסוף מרס 1948 פקעה סבלנותו ולא רצה לחכות עוד לצו המוסדות. ביום 11.4.1948 חזר ארצה בטיסה. בבואו תבע לשחררו מכל הדרכה ולשתפו בחזית: "לא אוכל עתה לשבת בחיבוק ידיים. מקומי כיום בין מדריכי וחניכי, בטוב וברע". נוח התגייס לחטיבת "כרמלי", לחם ברמת יוחנן ונפל שם בקרבות עם הדרוזים ביום ז' בניסן תש"ח (16.4.1948), חמישה ימים לאחר שובו לארץ. הובא למנוחת-עולמים בבית- הקברות הצבאי בחיפה. לאחר נופלו הועלה לדרגת סגן. 

 רב טוראי 

מורפורגו, אוריאל (אורי) נפל ב21.4.48

בן אמיליה וחיים (רצנו), נולד ביום כ"ב בניסן תרפ"ג (8.4.1923) בעיר פאדובה, איטליה. נצר למשפחה עתיקה וידועה באיטליה, אשר שומרת על שושלת יוחסין החל בשנת 1585, ונטלה חלק חשוב בחיי התרבות והמדע באיטליה. ביוזמתו וביוזמת משפחתו עלה לארץ-ישראל בחודש ינואר 1940 בעודו נער ובא ללמוד במקווה ישראל. עם סיימו את לימודיו המשיך ללמוד ולעבוד בתחנת- הניסיונות ברחובות, ולבסוף היה לעוזר מדעי ומדריך לילדים בטבע ב"בית גורדון" שבדגניה. כמו-כן למד בסמינר למורים של תנועת הקיבוצים.

בפרוץ מלחמת-העולם השנייה ניסה להתגייס על אף גילו הצעיר ולשם-כך "תיקן" את תעודותיו ואף נענש על כך והושם במעצר על-ידי הבריטים. בתיווכה הנמרץ של הנרייטה סולד שוחרר ורק בשנת 1944 הצליח להתגייס לחי"ל (הבריגדה היהודית). לפני גיוסו השאיר אצל ידיד בארץ מעטפה סגורה, בציון "לפתוח רק אם אמות", ובה דברים נעלים של פרידה ותנחומים ("אני מאושר להגיש את חיי לאמא-מולדת, אני גאה להקריבם לה ואינני יודע כיצד להודות לגורל על שנתן לי הזדמנות מכובדת זאת"). זוהי דוגמה קטנה מהמכתב, שכולו מלא הגיגים נעלים של פטריוט ישראלי בלב ונפש. אוריאל שירת בבריגדה באיטליה ובארצות השפלה, הגיע לדרגת לנס-קורפורל (טר"ש) וזכה לציוני שבח בתעודת השחרור שקיבל ביוני 1946. את התעודה הזאת ואת שאר תעודותיו מסר לפליט, כדי שזה יעלה ארצה בשמו והוא נשאר עוד באירופה עד אפריל 1947 ועזר בהעפלת שארית הפליטה. משחזר ארצה התחיל ללמוד בטכניון והיה פעיל ב"הגנה".

בחודש ינואר 1948 הפסיק את לימודיו והתגייס, סיים קורס מ"כים ונתמנה למפקד כיתה בחטיבת "כרמלי". הוא הצטיין בפעולות, גילה בהן אומץ, מסירות ושיקול-דעת וזכה לשבח בפקודת-יום של גדודו. אוריאל נפצע בפעולה בנוסעו במשוריין בוואדי-ניסנאס בחיפה. על אף התנגדות הרופאים חזר מחופשת-ההבראה לפני החלמתו והצטרף למתכוננים לקרבות לשחרור חיפה. נפל בקרב על בית הנג'אדה בוואדי-רושמיה ביום י' בניסן תש"ח (21.4.1948). הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בחיפה. אחיו מרדכי נפל כארבעה חודשים אחריו ליד קבוצת שדה אליהו. 

טוראי

מזרחי, ישראל נפל ב 10.7.48

בן יעל ורחמים, נולד ביום א' באדר תרפ"ב (1.3.1922) בעיר ארביל, עיראק. בהיותו בן שנתיים עלה עם משפחתו לארץ. ישראל גדל בתל-אביב, למד בבית-ספר יסודי וכאשר סיים את לימודיו יצא לעבוד. שלוש שנים עבד כמכונאי ב"המעביר" (קודמתה של חברת "דן") בתל-אביב, ואחר-כך עבר לעבוד בחברה פרטית, ולבסוף עמד ברשות עצמו. הוא התמחה במלאכת הנפחות.

מגיל 18 היה חבר ה"הגנה" בתל-אביב ושירת בה שמונה שנים רצופות עד התגייסותו לחטיבת "כרמלי" במלחמת-העצמאות, למחרת יום הכרזת המדינה. ישראל השתתף בקרב על ג'נין ובהגנה על הגליל העליון. בעת קרבות "עשרת הימים" שלאחר ההפוגה הראשונה, נערך מבצע "ברוש" במטרה לחסל את ראש הגשר הסורי באזור משמר הירדן. הסורים תקפו נגד בעוצמה רבה וניסו לפרוץ לעבר מחניים. קרבות עזים ניטשו על משלט ח'רבת ירדה. שעבר מספר פעמים מיד ליד. בקרב זה נפל, ביום ט' בתמוז תש"ח (16.7.1948). הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בראש פינה. 

טוראי

מזרחי מיכאל נפל ב29.4.48

בן לבנה ויהושע, נולד ביום ט"ו באב תרפ"ז (13.8.1927) בחיפה. אחרי שסיים את בית-הספר "נצח ישראל" עזר לאביו בחנותו. מיכאל היה מהפעילים והמדריכים בקורסים לשחייה וכדורגל ב"הפועל", וגם השתתף בתחרויות איגרוף בחיפה. הוא שאף למלא תפקיד אחראי בחייו. בסוף חורף 1948 התגייס עם אחיו לשירות ב"הגנה", בחטיבת "כרמלי".

מיכאל השתתף בקרבות לשחרור חיפה ותוך כדי רדיפה אחרי הערבים הנסוגים ברחוב סטנטון נפצע, ביום 23.4.1948. הועבר לבית-חולים ושבוע ימים נאבק עם המוות. ביום כ' בניסן תש"ח (29.4.1948) נפטר מפצעיו. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בחיפה. 

טוראי

מלמד אליעזר נפל ב 23.10.48

בן חנה וחיים, נולד בשנת 1926 בעיר רובנה, פולין. בשנת 1936, בהיותו בן 10, עלה עם הוריו ארצה. אליעזר סיים את חוק לימודיו בבית-הספר היסודי בחיפה אך נאלץ לעבוד כדי לעזור להוריו במצבם הכלכלי הדחוק ולהשלים את השכלתו בשיעורי-ערב. הוא התמחה במסגרות. מילדותו היה חבר "השומר הצעיר" ושאף לצאת עם חבריו להכשרה ולקיבוץ. כאשר עמדה לפניו הברירה, לעזור להוריו הנתונים במצוקה או לצאת עם חבריו להגשים את שאיפתו, בחר אחרי התלבטויות קשות בדרך הראשונה בתקווה כי המצב בבית יוטב ואז יצטרף אל חבריו אשר עלו להתיישבות ביחיעם.

אליעזר היה חבר ה"הגנה" מתקופת היותו בתנועת-הנוער, ומראשית מלחמת-העצמאות שירת בחטיבת "כרמלי" והשתתף בליווי שיירות. הוא השתתף בקרב משמר העמק, בפריצת הדרך לקיבוץ יחיעם הנצור ובהגנה על רמת יוחנן (הקרב אשר בו כבר אמרו המגינים להשאיר לעצמם את הכדור האחרון כדי שלא ליפול בידי הדרוזים המסתערים עליהם כשסכיניהם בין שיניהם). בכיבוש חיפה נפצע ונשלח לבית-החולים הצבאי בבית אורן, אך עוד לפני שהחלים ובעודו צולע יצא לפעולות כיבוש עכו. לאחר-מכן שירת בגליל העליון ונפל בגיזרת מנרה. משלט שייח'-עבד שליד מנרה הוחזק על-ידי כוחותינו. ב-22.10.1948 במהלך ההפוגה השנייה, תקפו כוחות קאוקג'י את המשלט במפתיע והוא נפל בידיהם. באותו יום תקפה פלוגת משוריינים של חטיבת "כרמלי" בניסיון לכבוש את המשלט מחדש, אך ללא הצלחה. למחרת נערכה התקפה נוספת, אך גם הפעם ללא הצלחה. בקרב זה נפל, ביום כ' בתשרי תש"ט (23.10.1948) בשעה שאמר להגיש עזרה לחבר פצוע. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בראש פינה. 

טוראי

מנסור משה נפל ב10.7.48

בן מרים ודויד, נולד בשנת 1927 בחיפה. לאחר שסיים בית-ספר יסודי עבד בבית-החרושת לזכוכית "פניציה". היה פעיל ב"נוער העובד", בפלוגות "הפועל" חיפה וב"הגנה" וזמן-מה שירת באחד הגדודים בחטיבת ,כרמלי" והשתתף בפעולותיו ובקרבותיו. נפל בקרב בעת מבצע "ברוש" לחיסול ראש-הגשר הסורי באזור משמר הירדן, ביום ג' בתמוז תש"ח (10.7.1948). משערים שהוא בין הטמונים בקבר-אחים שבבית-הקברות הצבאי בראש פינה. 

טוראי

מרקוביץ מנחם גרשון נפל ב16.4.48

בן נעמי ונפתלי, נולד ביום י"ז בתמוז תרפ"ז (17.7.1927) בעיר גיסן, גרמניה. ב-24.7.1934 בהיותו בן שבע, עלה ארצה עם הוריו. בחיפה סיים את בית-הספר היסודי הדתי "נצח ישראל". כדי לעזור להוריו בפרנסתם נאלץ לרכוש לעצמו מקצוע - מכונאות - מיד לאחר סיימו את בית-הספר היסודי. אך המשיך ללמוד בבית-ספר ערב "עתיד". מילדותו בגרמניה טעם טעמה של התעללות נערי- הנאצים: "צרות צרורות סבלתי בה מימי ילדותי עד עוזבי אותה", כתב בחיבור-הגמר שלו על ארץ-מוצאו, אך נראה היה כי בארץ מצא שילומים לסבל-הילדות. היה חבר בהסתדרות הצופים הדתיים. בהיותו בן 14 הצטרף לגדנ"ע. כאשר החל לעבוד בחברת "עוגן" שבנמל חיפה, נתגלתה בו נטייה לספנות ורצה להצטרף לצי הסוחר, אך הוריו התנגדו לכך והוא ויתר על רצונו זה. מנחם- גרשון עמד בבחינת-הבגרות הלונדונית והכין את עצמו לכניסה לטכניון בחיפה כדי להשתלם בהנדסת-מכונות, אולם נאלץ להפסיק את לימודיו עם פרוץ מלחמת-העצמאות.

עם גיוסו לצבא הוצב באחד מגדודי חטיבת "כרמלי". היה בשמירה בעמדות בחיפה ובסביבתה ועסק בחבלה ובפעולות אחרות נגד הכנופיות הערביות. הוא השתתף בכל האימונים ובפעולות ה"הגנה" השונות והצטיין בהן והיה בין הלוחמים על משמר העמק נגד "צבא ההצלה" של קאוקג'י. בקרב על רמת יוחנן, עם כיבוש כפר אושה מידי הדרוזים והערבים, נורה מן המארב ונפל, ביום ז' בניסן תש"ח (16.4.1948). בשעת נופלו ציווה לחבריו לקרב: "המשיכו להגן!" בן עשרים ואחת שנה היה בנופלו. הובא למנוחת-עולמים בבית- הקברות הצבאי בחיפה.

האות ל

טוראי

להבי (פלס), מרדכי נפל ב18.5.48

בן דינה ויצחק-יוסף, נולד ביום כ' בכסלו תרפ"ו (7.12.1925) בעיר בלכאטוב, פולין והתחנך על ברכי המסורת. בשנת 1933 עלה ארצה והוסיף ללמוד בבית-הספר "נצח ישראל" בחיפה. כאן הצטרף לסניף תנועת "בני-עקיבא", בה היה במהרה למדריך. בהיותו בן 16 הצטרף לשורות ה"הגנה" וגם כאן הצטיין והיה במשך הזמן למפקד כיתה. בחייו האזרחיים היה פועל מקצועי בתעשיית מדרגות וגם במכונאות. תמך במשפחתו בעין יפה והתמסר בשקידה לעבודתו.

בפרוץ מלחמת-העצמאות התגייס לצבא והשתתף במרבית פעולות חטיבת "כרמלי", ובכללן שחרור חיפה. מרדכי נפל בפעולה לשחרור הגליל המערבי. לאחר שהשתתף בקרב על כיבוש בצה שבגבול הלבנון, חזר הביתה לחופשה קצרה. מביתו יצא ביום א' 16.5.1948, לקרב על עכו. בקרב זה נפצע בצרור כדורים, בשעה שאץ למלא מקומם של מפקדים אחרים שנפצעו, והובא לחיפה פצוע קשה. לאחר ניתוח מת מפצעיו ביום ט' באייר תש"ח (18.5.1948). הובא למנוחת- עולמים בבית-הקברות הצבאי בחיפה. 

 טוראי

 לייזרוביץ, מרדכי ("מרקו") נפל ב6.9.48

בן חיים ושרה. נולד ביום י"ג באלול תרפ"ז (10.9.1927) בעיר יאסי אשר ברומניה. סיים את לימודיו בבית-ספר יסודי שם. עלה לארץ בשנת 1947. גויס לצה"ל במאי 1948. ביום י"ב באלול תש"ט (6.9.1949) נפל בשעת מילוי תפקידו והובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות בהרצליה. הניח אשה וילד. 

 טוראי

 ליכט, אליעזר-משה (ליאו) נפל ב3.6.48

בן פרל ויעקב-דויד, נולד ביום י"ג באב תרפ"ח (30.7.1928) בעיר ויסבאדן, גרמניה. בהיותו בן ארבע התחיל לומד ב"תלמוד-תורה", אולם לאחר ההתנפלויות הראשונות של הנאצים (אחד הנפגעים הראשונים בפרעות אלה היה אביו אל ליאו) נאלצה המשפחה לעבור לברלין. שם המשיך ללמוד בבית-ספר יהודי. עם התגברות הפרעות נגד היהודים בגרמניה בשנת 1938 נאסר אביו, שהיה נתין פולני, גורש לפולין ונרצח שם ב-1942. ואילו המשפחה מצאה לה מקלט בבלגיה ועמדה בקשרים עם האב בפולין. בשנת 1942, בתקופת הכיבוש הנאצי בבלגיה, התפרצו אנשי הגסטפו לבית שבו התגורר עם אמו ואחיו הקטן. האם העירה את הילדים משנתם, ציוותה על ליאו לקפוץ דרך החלון, הטילה את אחיו הקטן לזרועותיו וקפצה אף היא, אולם שברה את רגלה. הם מצאו להם מקלט בבית איכרים בסביבת בריסל והסתתרו שם למעלה משנתיים. בשנת 1944 הצליחו להימלט לשוויץ. ליאו ואחיו נכנסו לבית-ילדים במחנה פליטים. באוגוסט 1945 עלה ליאו לארץ-ישראל עם הקבוצה הראשונה של "עליית-הנוער" משוויץ. הוא ראה את עצמו כחלוץ המשפחה בארץ ואמר לסלול דרך לעליית האם והאח, שנשארו עדיין בבלגיה, ולנקום את נקמת אביו.

עם פרוץ מלחמת-העצמאות התגייס לצבא, שירת בחטיבת "כרמלי" והשתתף בקרבות במרחבה. לאחר בלימת הפלישה בעמק-הירדן נטלו כוחותינו את היוזמה ותקפו באזור הגלבוע. לאחר שנתפסה אחיזה ברכס הגלבוע תקפה חטיבת "כרמלי" בליל 2-3 ביוני את ג'נין וכבשה את המשלטים החולשים על העיר. הצבא העיראקי, שעבר לשומרון לאחר כישלונו בעמק-הירדן, ריכז כוחותיו ותקף נגד ובלחץ התקפה זו נאלצו כוחותינו לסגת. בקרב זה נפל, ביום כ"ה באייר תש"ח (3.6.1948). הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בעפולה.

האות י

טוראי

ידידיה (גוטליב), אריה (בורה) נפל ב  22.4.48

בן מנוחה וצבי, נולד ביום כ"ד בתמוז תרפ"ט (1.8.1929) בעיירה טשבינה, במערב פולין. צעיר הבנים למשפחה ציונית המעורה בחיי הציבור בעיירה. לפני מלאות לו שש שנים עלה עם משפחתו ארצה בשנת 1935. משסיים את לימודיו בבית-הספר העממי בחיפה, אמר להתמסר מיד לעבודה טכנית, שנטה אחריה ביותר. הוריו ואחיו התנגדו לבחירתו זו ברצונם שיוסיף ללמוד, אך הוא עמד על שלו ולמד טכנאות רדיו, והצלחתו בעבודה עוררה את תשומת-לבם של חבריו ומעבידיו שהעריכוהו מאוד. הוא התכונן להשתלם באלחוט, ובדרכו לכך הגיע להישגים ניכרים. משהתבגר החליט, לתמהונם ולשמחתם של בני משפחתו, להמשיך בלימודים בשיעורי-ערב.

היה חבר ה"הגנה" בחיפה ועם פרוץ מלחמת-העצמאות השתתף בפעולות רבות ובקרבות בעיר ובסביבה כלוחם בחטיבת "כרמלי". השתתף במערכת משמר העמק ונפצע בקרב על רמת יוחנן. היה חייל אמיץ ומקובל מאוד על חבריו. בליל כיבוש חיפה הערבית צורף כמקלען ליחידה שהגיעה לבית-הכנסת "הדרת-קודש" והמשיכה דרכה לעבר רחוב סטנטון. בדרך נפגע מכדור צלף ונפל, ביום י"ג בניסן תש"ח (22.4.1948). הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בחיפה.

טוראי

יעקבי (פצנובסקי), יצחק-משה נפל ב16.7.48

בן חיה ושמואל, נולד ביום כ' באב תרפ"ו (31.8.1926) בלודז', פולין למשפחה ציונית. עלה לארץ עם הוריו בחודש ספטמבר 1936 ונתקבל לבית-הספר העממי "ביל"ו" בתל-אביב. אחר סיימו את לימודיו בבית-הספר היסודי המשיך ללמוד בגימנסיה "השכלה". בשנת 1945 עמד בבחינות-הבגרות של ממשלת ארץ-ישראל וקיבל תעודת-הצטיינות. במשך שנת 1946 עבד כמכונאי במוסך והכין עצמו לבחינות-הבגרות של אוניברסיטת לונדון. בחודש יולי 1946 נבחן וקיבל תעודת-בגרות של אוניברסיטת לונדון דרגה א'. במשך כמחצית השנה שימש כנוטר במשטרת הרכבות. בשנת 1947 התקבל לטכניון בחיפה. היה נער שקט וחרוץ וניכר בכשרונותיו המעולים. השקיע עצמו בלימודים ושאף להיות מהנדס טוב, כדי להביא את התועלת המרבית לקימומה של הארץ. היה אהוב על חבריו בגלל אופיו הטוב.

עם פרוץ מלחמת-העצמאות הפסיק את לימודיו והצטרף לאחד מגדודי החי"ש בחטיבת "כרמלי", שהיה מורכב בעיקר מסטודנטים. הוא השתתף במערכת חיפה והיה בין מלווי השיירות בדרך זכרון יעקב-חיפה, בין כובשי העיר עכו ונטל חלק במערכת עמק בית שאן ובקרב על קיבוץ שער הגולן. יחד עם חבריו עלה להיאחזות בראש הנקרה. זמן קצר לאחר זאת יצא עם גדודו להתקפה על ג'נין. משהחמיר המצב בגליל המזרחי הועבר לחזית הצפון לבלום את ההתקפה הסורית הגדולה לעבר ראש פינה ונטל חלק פעיל ביותר בקרבות המרים שהתחוללו באזור. יצחק-משה השתתף בפשיטה שנערכה בשטח שמעבר לירדן. בליל ט' בתמוז תש"ח (16.7.1948) יצא עם חבריו להתקפה על חרבת ירדה. בהתקפת-הנגד הסורית סבלו אנשי היחידה אבידות חמורות ונאלצו לסגת. יצחק הושאר עם המקלע לחפות על הנסיגה ונפל בתפקידו זה. גופתו נתגלתה ליד משלט ירדה והובאה לקבורה בראש פינה.

ביום כ"ה בכסלו תשי"א (4.12.1950) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק.